201609.25
0
0

האם “שיתוף” בפייסבוק של פוסט של אדם אחר, יכול להוות בסיס לתביעת לשון הרע?

פורסם על ידי בשעה מאמרים

כידוע, בפייסבוק נפוצה מאוד תופעה שבה מבצע גולש “share” (שיתוף) לפוסט, כתבה, סרטון או תמונה שפורסמה במקום אחר, באתר באינטרנט, או בדף אחר בפייסבוק.

מה אומר החוק לגבי שיתוף בפייסבוק בקונוטציה של לשון הרע

האם במקרה כזה ניתן לראות את הפרסום כפרסום ע”פ חוק איסור לשון הרע? והאם יוכל המשתף להתגונן בטענה כלשהי? ככלל, הדעה כיום בפסיקה, היא כי יש לראות ב”שיתוף” כפרסום כמשמעותו בחוק.

בפסק הדין שניתן בת”א 28572-09-12 בלומנפלד נ’ אסולין נקבע כי:

סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע מורה כי פרסום יכול שייעשה בדרכים שונות, בכלל זה בעל פה או בכתב, והוא מוסיף וקובע כי “רואים כפרסום לשון הרע… אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע” (ס’ 2(ב)(1) לחוק) וככל שמדובר בכתב אם “הכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע” (ס’ 2(ב)(2) לחוק. אכן, “פרסום הוא כל מעשה של העברת מסר לאדם אחד או יותר זולת הנפגע” (אורי שנהר דיני לשון הרע 79 (1997) (להלן: “שנהר”), וכשעסקינן בכתב, כל מעשה שיש עמו פוטנציאל להעברת מסר כאמור. עצם העברת המסר, שבו גלום לשון הרע, יש בה כדי להקים את יסוד הפרסום. מי שמעביר לאחרים מסר פועל ממילא לפרסם את המסר, גם אם לא כתב את תוכנו.

בית המשפט הפנה גם לפסק הדין בע”א (מחוזי נצ’) 1184/06 פרופ’ פלאוט נ’ ד”ר גורדון [פורסם בנבו] (27.2.2008) הרלבנטי לענייננו. באותה פרשה דן בית המשפט, בין היתר, בתכתובת דוא”ל שהמערער לא חיבר את נוסחה אך העביר אותה הלאה לאחרים (באמצעות ביצוע הפעולה המכונה forward). בית המשפט קבע כי בנסיבות מעין אלה מתקיים יסוד ה’פרסום’ וזאת אף שנמצא שהמעביר לא הוא שכתב את תוכן הדברים בהודעת הדוא”ל. שם נפסק כי ”פרסום’, כמשמעו בחוק זה, הוא העברתה של ידיעה (משפילה, מבזה וכיו”ב) לאדם אחר זולת הנפגע. העברת הודעת דוא”ל לאדם אחר זולת הנפגע נכנסת לגדרו של פרסום, לפי ההגדרה בחוק.

מספר שאלות לגבי שיתוף בפייסבוק ולשון הרע

עם זאת, עולות מספר שאלות בנושא – שאלה ראשונה, האם יש צורך להראות כי המפרסם היה מודע לתוכן הפרסום? אם, למשל, מדובר בסרטון ארוך הכולל דיבה, האם ניתן יהיה לקבוע כי המפרסם היה מודע לדיבה, ועל כן פרסם? נראה כי כל מקרה יהיה לגופו, על אף שלכאורה קיימת חזקה, כי המפרסם צריך להיות מודע למה שהוא מפרסם (ואם לא, לפחות עיוול ברשלנות).

יחד עם זאת, גם אם מדובר בפרסום, נראה כי ניתן יהיה לבחון את ההגנות שבחוק איסור לשון הרע.

נכון הוא שע”פ ההלכה הפסוקה, חזרה על דברים שפרסם אחר, אינם מהווים הגנה כשלעצמה (ת”א (חי’) 23882-05-12 או.סי ליינס בע”מ נ’ צים שירותי ספנות משולבים בע”מ (פורסם ב”נבו”); ת”א (י-ם)   920/95 כדורי פיתוח עירוני בע”מ נ’ אודי ארנון (פורסם ב”נבו”);), אולם עדיין יוכל המשתף להתגונן בטענות “הרגילות”, תוך התבססות על המידע שברשותו. כך, למשל, סביר להניח ש”שיתוף” של דף מאתר חדשות דיבתי, יזכה את המפרסם בהגנת תום הלב, שכן הוא הסתמך בתום לב על הפרסום והיה לו יסוד סביר להסיק כי המדובר בפרסום נכון.

לסיום יצויין, שבפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל-אביב הובעה דעה שונה, לפיה שיתוף בפייסבוק לא יהווה עילה ללשון הרע (ת”א 19430-03-14 ניידלי תקשורת בע”מ נ’ שאול ואח’), אולם יש לקרוא את פסק הדין ואת הנסיבות הספציפיות שנדונו במקרה זה, כפי שהובאו בפסק הדין, שהובילו את בית המשפט למסקנה זו.