201811.29
0
0

64,000 שקלים פיצוי בגין מאמר לשון הרע באינטרנט

המהפכה האינטרנטית גורמת לכך שלעתים קרובות, קרובות מדי, נעשה במרחב הווירטואלי שימוש ציני ופוגעני, להפצת פרסומים המהווים לשון הרע.

בסיטואציות אלה אפשר (וצריך) להיאבק כנגד הפרסום באפיקים משפטיים, לרבות על ידי בקשה לצווים להסרת הפרסום וכמובן תביעה לפיצוי. משרדנו, המעניק ללקוחותיו מזה למעלה מ-15 שנה שירותים איכותיים של עורך דין לשון הרע בתל אביב, מופיע לא מעט בערכאות באזור המרכז בתיקים העוסקים בלשון הרע באינטרנט.

הנה דוגמה למקרה כאמור – תביעת לשון הרע בתל אביב, בה ייצגנו את הנפגעת, חברה העוסקת בתחום ההימורים החוקיים, אשר נאלצה להתמודד עם מאמר שהוציא דיבתה בבלוג אינטרנטי.

בית משפט השלום בתל אביב פסק לטובת לקוחותינו פיצויים בסך כ-45,000 שקלים, כולל הוצאות משפט בסך 19,000 שקלים. כמו כן, נקבע כי צו המניעה הזמני להסרת הפרסום יהפוך לקבוע, והטקסט יוסר מהמרשתת.

לשון הרע באינטרנט – בית המשפט השלום בתל אביב מקבל את התביעה

נסיבות המקרה היו כדלקמן. ביום בהיר אחד, בעל החברה אותה ייצגנו (התובעת) נדהם לגלות מאמר פוגעני אודות עסקו בבלוג באינטרנט. מסתבר כי מאחורי המאמר, שנכתב בעבור תשלום של כ-1,000 שקלים, עמד לא אחר מאשר אביו, עמו הוא מצוי בסכסוך. התברר גם כי האב פעל כפי שפעל לאור העובדה שהוא מאשים את שותפו העסקי של הבן בריב המשפחתי.

במאמר הועלו טענות שונות ובלתי נכונות כנגד החברה התובעת. נטען, למשל, כי היא לא פועלת תחת ייעוץ של סטטיסטיקאים, גובה סכומים ביתר ומערימה קשיים על הרוצים להתנתק ממנה. הבלוג אף כלל תגובות קשות (טוקבקים) נגד החברה אשר עלה חשד (יותר מסביר) שהיו פיקטיביות לחלוטין.

הטענות שהצגנו לבית המשפט השלום בתל אביב היו כי מדובר בלשון הרע שכן לפנינו פרסום שפגע בפעילות החברה והציגה ככזו הפועלת ברמאות ובנוכלות. בכתב התביעה טענו כי הפרסום פגע בשם הטוב של החברה, במוניטין המקצועיים שלה, והביא לירידה של ממש במספר הלקוחות המתקשרים עמה. התביעה הוגשה הן כנגד מזמין המאמר (האב) והן כנגד בעל האתר (אשר כתב את התוכן).

טענות ההגנה של המפרסמים

בעל האתר והאב טענו כי אין לחייבם בפיצויים שכן עסקינן בדברי אמת שיש בהם “עניין ציבורי”, וכי הפרסום נעשה בתום לב תחת חובה חברתית או מוסרית.

אולם במסגרת הדיון בבית המשפט השלום בתל אביב, הצלחנו להוכיח כי הנתבעים לא הרימו את הנטלים הדרושים לטובת הגנת אמת בפרסום (הדברים לא היו נכונים), וכן כי הם לא פעלו בתום לב.

נקבע כי מזמין המאמר (האב) ביצע מעשיו מתוך רצון להזיק לחברה (לאור סכסוכו עם בנו ושותפו), ואילו בעל האתר, אשר פעל מתוך אינטרס כלכלי לכאורה, פרסם את הדברים מבלי לוודא את אמיתות תוכנם בכל האמצעים הסבירים העומדים לרשותו.

נקודה מעניינת בפסק הדין עסקה במשקלה של כותרת בפרסום פוגעני. בין היתר הודגש כי הכותרת לכשעצמה הייתה יכולה להיות מוגדרת כלשון הרע אף בנפרד מגוף הכתבה.

ישנם קוראים שיקראו רק את הכותרת וידלגו על גוף הכתבה“, נכתב בפסק הדין. על כן, בנסיבות מסוימות, אפשר שהכותרת תיבחן בתביעת לשון הרע במאובחן מהכתבה. סיטואציות אלה מתאימות בין היתר למקרים בהם כתבה נושאת כותרת בדמות “אזהרה” ו/או כאשר הכותרת מנוסחת באופן בולט, בשפה בוטה, ולאו דווקא תוך שיקוף מלא של הנאמר בכתבה.

אחריות הכותב ואחריות המזמין

סוגיה נוספת שבה עסק בית המשפט השלום בתל אביב הייתה אחריותם של הנתבעים – האב מכאן ובעל האתר מכאן. נקבע כי לבעל האתר יש אחריות לפצות את הבן בגין המאמר שפורסם בבלוג שבבעלותו, וכי אחריותו נובעת גם מהיותו זה שכתב את הפרסום המשמיץ, וגם בשל האמור בתגובות (שגם אם היו נכונות, היה בידיו לסננן).

שנאמר, “ירון (שם בדוי) הוא שהעלה את הפרסום בבלוג, הוא כתב את תוכנו והוא בעל היכולת הטכנית להסירו או לעורכו. לירון נתונה גם השליטה על התגובות לפרסום, הוא יכול לסננן או להסירן, ומכל הטעמים האלו הוא אחראי לפרסום בכללותו“.

בכל הנוגע לאביו של התובע, בית המשפט קבע כי הוא האחראי העיקרי לפצות את הבן בגין הוצאת הדיבה. אחריותו נבעה מכך שהוא התקשר עם “ירון” (בעל האתר) בכדי שיפרסם את הפרסום ואף שילם לו בעבור העבודה ממיטב כספו. נקבע כי אפשר לייחס לו אחריות לפרסום כבעל חוזה (מכוח פקודת הנזיקין), והוא חב בכל עוולה אשר תצמח נוכח עשיית המעשה שבלב החוזה.

האב (בשינוי שמו) הזמין את הפרסום, ולא הוצגה כל אינדיקציה שניסה להתנער ממנו“, נכתב בפסק הדין, “אלא להיפך, הוא אישר אותו, עמד מאחוריו ואף עמד בקשר עם הגולשים. על כן, הוא אחראי לתוכן הפרסום“.

בסיכומו של דבר נקבע כי האב ישלם לבנו סכום של 25,000 שקלים בשל אחריותו לפרסום, ובעל האתר יישא בתשלום פיצויים בסך 20,000 שקלים.