201908.12
0
0

מהי הוצאת דיבה – דע את זכויותיך

פורסם על ידי בשעה מאמרים

מהי הוצאת דיבה?

הוצאת דיבה או לשון הרע, היא שם כללי לפגיעה בשמו של אדם, עסק, חברה, תאגיד, עמותה, וכל גוף משפטי הכשר לתבוע או להיתבע.

לשון הרע – מהי?

בדין הישראלי אין הבחנה בין הוצאת דיבה לבין הוצאת לשון הרע. בשני המקרים – הנזק שעלול להיגרם לנפגע ממנו – עלול להיות עצום.

השם הטוב של אדם, עסק או חברה נבנה משך שנים. הביטוי הקלישאי אך המדוייק “קשה לבנות, קל להרוס”, נכון במיוחד בתקופה שבה “גיבורי מקלדת” עלולים להפיץ פייק ניוז”.

הפלטפורמות החדשות של הרשתות החברתיות והתוכנות להפצת מסרים מיידיים (טוויטר, פייסבוק, אינסטרגרם, טלגרם, ווטסאפ) מאפשרים הפצה של תכנים דיבתיים, פייק ניוז במהירות עצומה תוך הגעה לקהלים עצומים שפעם ניתן היה להגיע אליהם רק באמצעות שידורים בטלוויזיה או ברדיו.

למעשה, עיצוב התודעה באמצעות קמפייניים ברשתות חברתיות נפוץ היום ביותר, ולא פעם צדדים נצים המצויים בסכסוך, מתחרים עסקיים, ועוד ישתמשו במרשתת (רשת האינטרנט) לצורך הפצת דיבה.

אולם הוצאת דיבה יכולה להיעשות באמצעים שונים ומגוונים. כאמור, האמצעי הנפוץ ביותר הוא באמצעות האינטרנט. האמצעי הנגיש ביותר, הקל והזמין ביותר.

מדובר לא רק ברשתות חברתיות, אלא גם באמצעות שליחת הודעות דוא”ל מכפישות, מסרונים (SMSים) מכפישים.

אמצעי נוסף הוא פרסומים בעל פה בגנותו של אדם. כוחה של המילה רב גם בעל פה. והפצת דיבה על ידי “סיפור סיפורים”, כאשר קשה לבדוק אותם, היא קלה במיוחד ב”אחד על אחד”, תוך פגיעה בשם הטוב.

החוק מתייחס, כפי שיוסבר להלן, גם לפרסומים בעל פה כפרסומים המהווים הוצאת דיבה, שניתן לתבוע בגינם.

דרך נוספת להוצאת דיבה היא הגשת תלונות שווא לרשויות (בעיקר למשטרת ישראל, אך לא רק) תוך ניסיון לפגוע בשמו הטוב של אדם. לא פעם מדובר בתלונות שהן תלונות סרק הגורמות עוגמת נפש רבה למושא התלונה, גורמות להשפלתו ועוד.

לשון הרע גורמת בדרך כלל למושא הפרסום לכאב, סבל, צער, מתח, בושת פנים, ועגמת נפש רבה.

השפלתו של אדם – הן בציבור והן בפני יחידים, היא מעשה קשה ביותר.

גם בדין העברי התייחסות מעמיקה ללשון הרע, הרואה בהפצתה חומרה רבה.

דוגמאות להוצאת לשון הרע

סעיף 1 של חוק איסור לשון הרע קובע כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

  • (1)   להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
  • (2)   לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
  • (3)   לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
  • (4)   לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

הדגש בסעיף 1 כי המחוקק מצא לקבוע, כי אין צורך להוכיח כי הפרסום פגע בפועל באדם, אלא די בכך שהיה לפרסום “פוטנציאל פגיעה”. יש הגיון רב ביותר בסעיף זה, שכן קשה מאוד להוכיח “פגיעה בפועל” בשם הטוב, והחזקה בפסיקה היא שעצם פרסום לשון הרע גורם לנזק לשמו הטוב של מושא הפרסום.

בפסיקה קיימות דוגמאות למכביר ביחס לשאלה האם מדובר בלשון הרע.

ראוי להדגיש, כי לשון הרע תיבחן בהתאם לקונטסקט, לנסיבות ולאופן אמירת הדברים.

המקרים הקשים ביותר הם האשמת אדם בביצוע של עבירה פלילית והצגתו כעבריין פלילי.

בדרך כלל מדובר בהאשמת אדם לשווא בביצוע מעשי שחיתות (עבירה על טוהר המידות) – שוחד, מרמה, הפרת אמונים, בביצוע עבירות אלימות ואיומים (נפוץ במיוחד בסכסוכי גירושין ובסכסוכי שכנים), בביצוע עבירות מין (אונס, מעשים מגונים, הטרדה מינית),

קטגוריה נוספת של הוצאת לשון הרע והוצאת דיבה היא הפצת ביטויים מכפישים או גזעניים (נאצי, אנטישמי, שטן, שקרן, גנב, גוץ וכו’).

קטגוריה נוספת של הוצאת לשון הרע והוצאת דיבה היא הפצת לשון הרע שמקורם ביחסי עבודה – כאשר עובד מפיץ לשון הרע על המקום שבו עבד (או עובד) או להפך (הפצת לשון הרע שקרית ע”י מעסיק נגד עובד).

קטגוריה נוספת של הוצאת לשון הרע והוצאת דיבה היא ע”י לקוחות לשעבר או ספקים נגד בית עסק, חברה או בעל מקצוע (מתווך, עורך דין, רופא, רואה חשבון, אדריכל) – הן באמצעות דירוגים שליליים חסרי בסיס בגוגל או ביקורות שליליות משוללות בסיס עובדתי אמיתי, הן באמצעות שליחת מסרים מכפישים ללקוחות אותו עסק (הן פיזית, הן באמצעות מסנג’ר או בווטסאפ, טלגרם, מסרונים וכו’) והן באמצעות הרשתות החברתיות השונות – למשל הפצת דיבה/לשון הרע בפייסבוק (בתגובות, ב”פוסטים”, בשיתופים של תכנים דיבתיים ועוד).

קטגוריה נוספת של הוצאת דיבה והוצאת לשון הרע היא לשון הרע על אישי ציבור – פוליטיקאים וסביבתם, ראשי ערים ומועצות מקומיות, חברי מועצת עיר, נושאי תפקידים בעמותות, בארגונים ועוד.

קטגוריה נוספת היא “סכסוכים מקומיים” – סכסוכי שכנים, סכסוכי גירושין ועוד.

לא כל פרסום שקר הוא לשון הרע, ולא כל פרסום אמת חוסה תחת ההגנות שבחוק, כפי שיוסבר להלן.

תיקי לשון הרע נדונים בכל רחבי הארץ – בבתי משפט השלום, בבתי המשפט המחוזיים, בבתי הדין לעבודה ובבתי המשפט לענייני משפחה. לכל תביעת דיבה – מאפיינים שונים, ולעורך הדין המנהל תביעת דיבה חייבת להיות הבנה והכרה של המאטריה השונה – הן ביחס לסוג הערכאה, הן ביחס לסוג ההליך והן ביחס למיהות הצדדים.

משרדנו מייצג בכל סוגי תביעות לשון הרע ודיבה בכל הארץ – ומייצג הן תובעים והן נתבעים.

מתי ניתן להגיש תביעת לשון הרע/ תביעת דיבה/ תביעה על הוצאת דיבה?

כאמור, אם מדובר בפרסום לשון הרע, זהו התנאי הבסיסי להגשת תביעת דיבה, אך לא היחיד.

תנאי נוסף לצורך הגשת תביעת דיבה הוא יסוד הוכחת הפרסום.

כאמור פרסום ניתן להפיץ באינטרנט, בעל פה, במסרונים, אבל גם בכתב “בדרכים המסורתיות” (מכתבים, “פמפלטים”, פשקווילים או אפילו הוצאת ספר הכולל דיבה) וכו’.

לעיתים מדובר בפרסום מפרופילים אנונימיים (במיוחד ברשת) או בפרסום שקרי שנשלח באמצעות שליחת מכתב אנונימי למקום העבודה – אולם גם לכך יש פתרונות משפטיים, לא פעם, ומומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיבה, כדי ליישם פתרון המתאים למקרה, ולהוביל לחשיפת המעוול האנונימי.

רק אם ניתן להוכיח מי המפרסם, ניתן להגיש תביעת דיבה.

כדאי לציין, כי נטל ההוכחה הוא נטל הוכחה “אזרחי”, ודי אם מוכיחים בנטל הסתברויות כזה את יסוד הפרסום, כדי להגיש תביעה.

כדאי לציין כי בעקבות פסיקות מחו”ל, ניתן לתבוע גם את מי ששיתף את התוכן הדיבתי, או סייע להפצתו – כל מקרה לגופו.

אם מדובר בפגיעה שהיא קלה במיוחד (קללה לא מוצלחת וכו’ וכו’), הרי שלא פעם ידחה בית המשפט את התביעה בשל “זוטי דברים”.

כמו כן, גם אם מדובר בלשון הרע, ייתכן ועומדות לנתבע ההגנות שבחוק.

בין היתר יש לבחון האם למשל הפרסום הוא פרסום נכון (“אמת”) ויש בו עניין ציבורי.

סוגיית ההגנות מכוח החוק היא סוגייה כבדת משקל (עובדתית ומשפטית כאחד) – ורוב תיקי לשון הרע עוסקים בשאלה זו.

הגנה נוספת היא הגנת “תום הלב” – הגנה המשתרעת על שורה ארוכה של מקרים ותרחישים, אשר יש לבחון אותה בהתאם למקרה.

משרדנו מייצג תובעים ונתבעים כאחד בתיקי לשון הרע, בהן נדונות שאלות אלו מכוח חוק איסור לשון הרע.

פתרונות להוצאת דיבה/ לשון הרע

תביעת דיבה/ לשון הרע היא פתרון להוצאת דיבה והוצאת לשון הרע.

תביעת דיבה/ לשון הרע יכולה לגרום להפסקת הפרסומים המכפישים (במיוחד אם מדובר ב”מכפיש סדרתי”) – בין אם בהסדר פשרה, בין אם בצווים קבועים או זמניים ובין בעצם הגשת התביעה המסמנת למכפיש כי המוכפש “לא ישתוק” ולא ימחל על הפגיעה בכבודו או בשמו הטוב.

תביעת דיבה/ לשון הרע יכולה להוביל לפסק דין שיטהר את מושא הפרסום.

תביעת דיבה/ לשון הרע יכולה להוביל להתנצלות (בפשרה) או להסדר פשרה אחר שיניח את דעתו של התובע.

כמובן שהסעד הנפוץ ביותר הוא פיצויים. כפי שמקובל בדיני הנזיקין. הפיצוי אמור לשרת בעיקר (אך לא רק) את השבת המצב לקדמותו.

פיצויים בתביעת דיבה/ לשון הרע מתחילים באלפי ₪ בתיקים הקטנים, מגיעים לעשרות אלפי ₪ בתיקים הבינוניים ומגיעים למאות אלפי ₪ בתיקים הגדולים.

גובה הפיצוי בלשון הרע נמדד על סמך פרמטרים שונים.

  • הקף התפוצה – כלל האצבע פשוט למדי: ככל שהתפוצה רבה יותר, הקף הפיצוי רב יותר., ברור שלא דומה כתבה בעיתון, מגזין, או פליירים המופצים בהקף מועט לבין דברים שנאמרים בין אדם לחברו או במכתב שתפוצתו מועטה (אף שגם אז הפגיעה עלולה להיות קשה). ברור גם שלא דומה פרסום שזוכה לתפוצה פוטנציאלית משמעותית (שיתופים, תגובות, הדהוד באתרים נוספים מחוץ לרשת החברתית) לבין כזה “הנבלע” באוקיינוס המידע באינטרנט. גם לא דומה פרסום בקבוצה בפייסבוק שבה 100,000 גולשים, לבין פרסום בקבוצה שבה 200 גולשים. לא דומה פרסום “תגובית” – אחת מני אלפים, לבין פרסום “פוסט” הזוכה לבולטות. ולא דומה השמצה דיבתית בכותרת עיתון או ב”משנה” של הכותרת, לבין אי דיוק בעובדה במסגרת הכתבה עצמה.
  • נזק – יש צורך לבחון גם את היקף הנזק שנגרם כתוצאה מאותו פרסום מכפיש ושלילי. ככל שהנזק יהיה נרחב וגדול יותר, כך הפיצוי כלפי התובע בגין הוצאת דיבה יהיה גבוה יותר. קשה להוכיח נזק, אולם נזק יכול שיהיה לא ממוני (הכאב והסבל)
  • כוונה – נבחנת בנוסף גם הכוונה שעומדת מאחורי הפרסום המכפיש. ישנם מקרים בהם הנתבע שפרסם את דברי הדיבה או לשון הרע לא התכוון להזיק בסופו של דבר, אלא רק התכוון להביע עמדה אישית. אם מדובר בכוונת זדון, הרי שהפיצוי יהיה גבוה יותר.

ניתן לתבוע במסלול של הפיצוי הסטטוטורי – ללא הוכחת נזק.

התובע במסלול הסטטוטורי עשוי לקבל פיצוי כספי בגובה של 50 אלף ₪ לכל פרסום מכפיש (נכון לשנת 1998; כיום יותר מ-70,000), ובמקרים בהם הוצאת הדיבה הייתה כרוכה בהוכחה ממשית של כוונת פגיעה במזיד בשמו וכבודו של האדם – הפיצוי יכול להגיע לסכום כולל של 100 אלף ₪ (נכון לשנת 1998; כיום יותר מ-140,000).

ניתן לתבוע במסלול “הפסיקתי” – שבו בית המשפט אינו מוגבל בסכום, והפרמטרים לפסיקה, הם אלו שנזכרו לעיל ורבים אחרים.

בנוסף, אמור לפסוק בית המשפט שכר טרחה והוצאות משפט (העשויים להגיע לעשרות אלפי ₪ – בהתאם למקרה).

למרבה הצער, בישראל, שלא כמו בארצות הברית או באנגליה, עדיין לא מקובל לפסוק מיליוני ₪ כפיצוי בדין לשון הרע.

יחד עם זאת, תביעת דיבה היא פתרון מצויין, לא פעם, להוצאת דיבה, וראוי להשתמש בו במקרה המתאים.