בעידן הרשתות החברתיות בו אנו חיים, נמצא כל אחד מאיתנו במרחק מקש אחד משיתוף וחשיפת עמדותיו בפני ציבור רחב של אנשים.
חופש הביטוי, שפעם היה נחלתם של יחידי סגולה בעלי גישה לאמצעי התקשורת המסורתיים, הפך לממשי מתמיד בעיקר בזכות פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר ויתר הרשתות החברתיות.
אולם לצד היתרונות הברורים שמאפשרת לנו המציאות הזאת, קיימות גם סכנות מוחשיות שכל אדם שמפרסם פוסט, סטורי או ציוץ בעל נימה ביקורתית חייב להכיר; ובראשן – האפשרות הממשית להיתבע בתביעת לשון הרע.
במאמרי זה אסביר מתי ביקורת לגיטימית עלולה להתפרש כשיימינג (ובעברית בִיוש), מתי שיימינג מצדיק הגשת תביעת לשון הרע, וכיצד יכול אדם להגן על עצמו מפני תביעת דיבה.
כפי שתראו בהמשך, מדובר בסוגיה עם "50 גוונים של אפור", ולכן אם אתם חושבים להגיש תביעה בגין שיימינג ברשת או אם הוגשה כזאת נגדכם, חשוב מאוד שתתייעצו עם עורך-דין מומחה בתחום של תביעות לשון הרע והוצאת דיבה, וספציפית כזה שמבין בפרסום לשון הרע ברשת.
ביקורת לגיטימית או שיימינג?
כל ילד יודע להגיד שהזכות להעביר ביקורת או להשמיע דעה על אדם, תאגיד או כל גוף אחר היא זכות בסיסית שנתונה לכל אחד מאיתנו
עם זאת, הזכות להביע דעה אינה מקנה לאדם את הזכות להשפיל או לבזות אדם אחר. שיימינג (Shaming) הוא מונח המתייחס לפרסום של תוכן פוגעני או מבזה כלפי אדם או תאגיד.
כאשר מדברים על שיימינג ברשת, מתכוונים לפרסום הנגיש לקבוצה גדולה של אנשים שמעלה אדם אחד בגנותו של תאגיד או אדם אחר.
זה יכול להיות פוסט זועם בפייסבוק עם או בלי אזכור או תיוג של האדם המבוקר; סטורי עם תמונה של מושא הביקורת; סרטונים, ערוכים או לא, המופצים ברחבי הרשת; ועוד.
מתי כדאי להגיש תביעת דיבה בגין שיימינג?
החוק קובע כי כדי לגבש עוולה של הוצאת לשון הרע, צריכים להתקיים שני תנאים מרכזיים: התנאי האחד הוא שמדובר בפרסום – כלומר שהביטוי שכלפיו נטען ללשון הרע הגיע לאדם אחד נוסף למעט האדם הנפגע, תנאי אשר ברשת מתקיים כמעט תמיד.
התנאי השני הוא שמדובר בביטוי שאכן יש בו פוטנציאל לפגוע השם הטוב – כלומר די בכך שהביטוי עשוי להשפיל, לבזות או לפגוע במוניטין ובחייו של האדם כדי שהוא ייחשב לשון הרע.
האם עליי להוכיח שנגרם לי נזק כדי לזכות בתביעת לשון הרע בגין שיימינג?
חוק לשון הרע מאפשר לכל אדם לזכות בפיצוי ללא הוכחת נזק, בסכום של עד 70 אלף שקל בגין כל פרסום.
כך למשל, אם נגד אדם מסוים פורסמו פוסט אחד וסטורי אחד שמוציאים את דיבתו, הוא יכול לזכות בפיצוי גם מבלי שיוכיח שנגרם לו נזק, בסכום של עד 140 אלף שקל.
כמובן שניתן גם לתבוע על סכומים גבוהים יותר, בגין נזקים ממשיים שנגרמו למושא השיימינג. כך למשל, יכול עסק להראות כי בעקבות פרסום מסוים ירד מחזור המכירות שלו, ולשייך ירידה זו לפרסומים נגדו.
איך מתגוננים מפני תביעה בגין שיימינג ברשת?
ככלל, קיימות שתי הגנות בתביעות לשון הרע. האחת היא הגנת "אמת דיברתי", שמשמעותה שגם אם הפרסום נחשב לשון הרע כי אכן ביזה או השפיל את מושא הביקורת, יש בו גרעין משמעותי של אמת ולכן מדובר בפרסום מותר.
ההגנה השניה היא הגנת "תום הלב", והיא כוללת שורה של חזקות שהתקיימותן מאפשרת הגנה למפרסם.
בין היתר, נקבע בחוק כי פרסום נחשב לכזה שנעשה בתום לב אם הוא נעשה עקב חובה חוקית, מוסרית או חברתית; אם הוא נועד להגן על אינטרס אישי כשר; להגן מפני השמצה של גוף אחר; וכיו"ב.
בכל מקרה, ההמלצה היא להיוועץ בעורך-דין המתמחה בלשון הרע ברשת, שמכיר מספיק טוב את הדקויות והשיקולים המשפטיים השונים.
