חוק איסור לשון הרע נועד להעניק מגן להגנת שמו הטוב של אדם. הוא כלי חשוב וחיוני המאפשר לנפגעי הכפשות ודיבה לקבל סעד מבית המשפט, לטהר את שמם ולקבל פיצוי על הנזק שנגרם להם. אך מה קורה כאשר המגן הופך לחרב? מה קורה כאשר אדם או גוף מנצל לרעה את ההליך המשפטי, ומגיש תלונת שווא או תביעת סרק, לא כדי לחפש צדק, אלא כדי להלך אימים, להשתיק ביקורת, להתנקם או לגרור יריב להליך יקר ומתיש?
הגשת תלונת שווא במשטרה היא אחת הטקטיקות הפסולות והבזויות ביותר שניתן להעלות על הדעת. היא הופכת את מערכת המשפט, שאמורה להיות מקלטו של החלש, לכלי בידי התוקפן. היא פוגעת לא רק בנתבע או בנילון, אלא באמון הציבור כולו במערכת המשפט.
כמשרד העוסק בליבת דיני לשון הרע, אנו נתקלים לא פעם במקרים בהם המאבק אינו על הדיבה המקורית, אלא על השימוש המניפולטיבי והציני שנעשה בהליכים המשפטיים עצמם. המאבק בתופעה זו דורש הבנה משפטית עמוקה, אסטרטגיה מתוחכמת ונחישות.
במדריך זה, נצלול לעומק התופעה של "תלונות שווא" בהקשר של דיני לשון הרע. באותה ההזדמנות נסביר את ההבדל בין תביעה שנדחתה לבין תביעה זדונית, נפרט את העוולה הנזיקית של "נגישה" (הגשת הליך זדוני), ונציג את הכלים המשפטיים להתגונן ואף לתקוף בחזרה.
שני צדדים למטבע: לשון הרע מול הגשת הליך זדוני
חשוב להבין את ההבחנה הבסיסית בין שתי עוולות נפרדות, שלעיתים קרובות שלובות זו בזו:
- עוולת לשון הרע: מתמקדת בתוכן האמירה הפוגענית. השאלה היא האם דברים שנאמרו או נכתבו פגעו בשמו הטוב של אדם.
- עוולת הנגישה (Malicious Prosecution): מתמקדת בעצם נקיטת ההליך המשפטי. השאלה כאן אינה מה נאמר, אלא האם עצם הגשת התלונה במשטרה או הגשת התביעה לבית המשפט נעשתה בזדון ובלי סיבה סבירה.
הצומת שבו שתי העוולות נפגשות הוא שדה הקרב האמיתי. הנה שלושה תרחישים נפוצים:
- תרחיש א': תלונת שווא במשטרה. אדם מגיש נגדך תלונה שקרית במשטרה (למשל, על איומים, הונאה או כל עבירה אחרת), מתוך כוונה לפגוע בך. הגשת התלונה גורמת לך נזק אדיר לשם הטוב, גם אם התיק נסגר לבסוף. במקרה זה, יש לך שתי עילות תביעה נגדו:
- תביעת לשון הרע: על הדברים השקריים שהוא אמר לשוטר בעת הגשת התלונה.
- תביעת נגישה: על עצם הגשת תלונת השווא הזדונית. זו תביעה קשה להוכחה, ומדובר בעילה שבתי המשפט מעדיפים לא לעשות בה שימוש.
- תרחיש ב': תביעת לשון הרע כנקמה על תלונה לגיטימית. אתה מגלה שעובד מעל בכספי החברה ומגיש נגדו תלונה במשטרה. העובד, כטקטיקת נגד, מגיש נגדך תביעת לשון הרע בטענה ש"הכפשת" אותו בכך שהגשת את התלונה. מכיוון שהגשת תלונה בתום לב לגורם מוסמך היא פעולה המוגנת מפני תביעת דיבה, תביעתו של העובד היא תביעת סרק מובהקת, שייתכן ולאחר שתידחה תוכל להגיש נגדו תביעה על נגישה.
- תרחיש ג': תביעת השתקה (SLAPP). אתה עיתונאי, פעיל חברתי או סתם אזרח שכתב ביקורת לגיטימית על חברה גדולה. בתגובה, הגוף המבוקר מגיש נגדך תביעת דיבה על סך מיליוני שקלים, לא כי הוא מאמין שינצח, אלא כדי להפחיד אותך, להתיש אותך כלכלית ולגרום לך ולכל מבקר עתידי "לחשוב פעמיים". תביעה כזו היא שימוש לרעה מובהק בהליכי משפט.
המשוכה הגבוהה: כיצד מוכיחים תביעת נגישה (Malicious Prosecution)?
העוולה של נגישה (המופיעה בסעיף 60 לפקודת הנזיקין) היא קשה מאוד להוכחה. בתי המשפט קבעו רף גבוה במכוון, מתוך חשש שאם יהיה קל מדי לתבוע על הגשת הליך זדוני, אנשים יפחדו לממש את זכותם הלגיטימית לפנות למשטרה או לבית המשפט.
כדי להצליח בתביעת נגישה, על התובע להוכיח ארבעה יסודות מצטברים:
1. נפתח הליך (פלילי או אזרחי)
על התובע להראות שהצד שכנגד אכן פתח נגדו בהליך משפטי – הגיש תלונה במשטרה שהובילה לחקירה, או הגיש תביעה אזרחית לבית המשפט.
2. ההליך הסתיים לטובת התובע
זהו תנאי סף קריטי. עליך להוכיח שההליך המקורי הסתיים בתוצאה המזכה אותך.
- בהליך פלילי: התוצאה הטובה ביותר היא סגירת התיק בעילה של "חוסר אשמה". גם סגירת תיק בעילה של "חוסר ראיות מספיקות" נחשבת ברוב המכריע של המקרים כסיום הליך לטובתך.
- בהליך אזרחי: התביעה המקורית נגדך נדחתה על ידי בית המשפט, או שהתובע המקורי חזר בו מהתביעה.
3. היעדר עילה סבירה ומתקבלת על הדעת
זהו לב העוולה. עליך להוכיח שלמגיש התלונה/התביעה המקורית לא הייתה סיבה סבירה להאמין שיש ממש בטענותיו. המבחן הוא אובייקטיבי: האם אדם סביר, בנעליו של המגיש ועם המידע שהיה בידיו, היה מגיע למסקנה שיש סיכוי סביר להצליח בהליך?
לא מספיק להראות שהתביעה נדחתה. ייתכן שאדם הגיש תביעה בתום לב, על סמך ראיות חלקיות, והפסיד. כדי להוכיח היעדר עילה סבירה, יש להראות שהתביעה הייתה מופרכת מיסודה, מבוססת על שקרים מוחלטים, או נטולת כל בסיס עובדתי או משפטי.
4. זדון (Malice)
בנוסף לחוסר העילה האובייקטיבי, יש להוכיח שהמגיש פעל מתוך מניע פסול וזדוני. המבחן כאן הוא סובייקטיבי: מה הייתה כוונתו האמיתית של המגיש? האם מטרתו הייתה להשיג צדק, או שמא להטריד, לנקום, לסחוט או להשתיק?
קשה מאוד "להיכנס לראשו" של אדם ולהוכיח זדון. עם זאת, הפסיקה קבעה כי במקרים שבהם חוסר העילה הסבירה הוא קיצוני וברור, ניתן להסיק ממנו גם את קיומו של הזדון. למשל, אם אדם הגיש תלונה על גניבה כשהוא יודע בוודאות שהחפץ נמצא בבעלותו של הצד השני, קל להסיק שפעל מתוך זדון.
תביעת השתקה (SLAPP) – שימוש לרעה בחוק לשון הרע
תביעות השתקה (Strategic Lawsuit Against Public Participation) הן דוגמה מובהקת להליך זדוני. בתביעות אלה, גוף גדול וחזק (כמו תאגיד ענק) מגיש תביעת דיבה מנופחת, שאין בה עילה אמיתית (כלומר: אין בדברים באמת לשון הרע, או שמדובר בלשון הרע גבולית), בסכום עתק נגד אדם או גוף חלש ממנו (עיתונאי, פעיל סביבתי, בלוגר) שהעז לבקר אותו ולהעלות מסרים שיש בהם עניין ציבורי רב.
המטרה האמיתית של תביעת SLAPP אינה לזכות במשפט, אלא:
- להתיש את הנתבע כלכלית ונפשית.
- לגרום לו לחזור בו מהביקורת.
- להרתיע אחרים מלבקר את התובע בעתיד ("אפקט מצנן").
בתי המשפט בישראל ערים יותר ויותר לתופעה זו. בשנים האחרונות אנו רואים נכונות גוברת של שופטים לזהות תביעות SLAPP, לדחות אותן על הסף, ולפסוק הוצאות משפט גבוהות במיוחד נגד התובע, כדי להעביר מסר נגד השימוש לרעה בהליכי משפט.
שאלות ותשובות: הצד האפל של ההליך המשפטי
שאלה: שכני הגיש נגדי תלונת שווא במשטרה על כך שאני מפעיל עסק לא חוקי מדירתי. המשטרה בדקה וסגרה את התיק מחוסר אשמה. האם אני יכול לתבוע אותו?
תשובה: בהחלט, וזו דוגמה מצוינת למקרה בו שתי העילות, לשון הרע ונגישה, קיימות במקביל. תוכל לתבוע אותו בתביעת לשון הרע על עצם אמירת השקר לשוטרים. בנוסף, אם תוכל להוכיח שהוא ידע שאין לך עסק כזה ושהוא פעל מתוך רצון לנקום בך על סכסוך קודם (זדון), תוכל לתבוע אותו גם בעוולת הנגישה על עצם הגשת תלונת השווא, אם כי מדובר בעילה קשה, ועדיף להסתפק בעוולת לשון הרע.
שאלה: תבעתי אדם על לשון הרע, והפסדתי במשפט כי השופט קבע שהפרסום שלו היה "הבעת דעה בתום לב". האם הוא יכול עכשיו לתבוע אותי על הגשת הליך זדוני?
תשובה: הסיכויים שלו להצליח בתביעה כזו נמוכים מאוד. העובדה שהפסדת אינה אומרת שהגשת את התביעה בחוסר עילה סבירה או בזדון. סביר להניח שהיה לך בסיס לחשוב שנפגעת, והשאלה האם הגנת "תום הלב" חלה היא שאלה משפטית מורכבת שהוכרעה על ידי השופט. כל עוד לא הוכח שהמצאת את העובדות ביודעין ופעלת מתוך רצון להטריד בלבד, לא עומדת נגדך עילה לנגישה. מערכת המשפט מכירה בכך שלא כל תביעה מצליחה, וזה לא הופך אותה לזדונית.
שאלה: מה ההבדל המהותי בין תביעת לשון הרע לתביעת נגישה מבחינת הפיצוי?
תשובה: בתביעת לשון הרע, הפיצוי נועד לפצות על הפגיעה בשם הטוב, על העלבון וההשפלה. ניתן לקבל פיצוי גם ללא הוכחת נזק. בתביעת נגישה, הנזק הוא שונה: הוא כולל את ההוצאות המשפטיות שנגרמו לך בהתמודדות עם הליך הסרק, את אובדן ימי העבודה, את עוגמת הנפש והחרדה הכרוכות בחקירה משטרתית או בהליך משפטי, ואת הפגיעה בשם הטוב שנגרמה מעצם העובדה שהיית חשוד או נתבע. כאן, יש צורך להוכיח את הנזקים שנגרמו באופן קונקרטי יותר.
מאסטרטגיית הגנה לאסטרטגיית התקפה
אם נפלת קורבן לתלונת שווא או לתביעת סרק, חשוב לפעול בצורה מושכלת:
- נהל את ההליך המקורי עד לניצחון מוחלט: הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא להילחם בהליך המקורי (התלונה במשטרה או התביעה) ולהביא לסיומו בתוצאה חיובית וחד-משמעית. אל תתפשר על פחות מסגירת התיק בחוסר אשמה או דחייה מלאה של התביעה.
- תעד כל ראיה לזדון וחוסר סבירות: במהלך ניהול ההליך המקורי, אסוף ראיות המעידות על המניע הפסול של הצד השני. האם הוא איים עליך לפני כן? האם ישנן הקלטות או התכתבויות המעידות על כוונתו להטריד אותך? כל ראיה כזו תהיה קריטית בתביעת הנגישה שתגיש בהמשך.
- הערך את סיכויי תביעת הנגישה: לאחר שניצחת, התייעץ עם עורך דינך. בחנו יחד, בקור רוח, האם אתם יכולים לעמוד ברף ההוכחה הגבוה של ארבעת יסודות העוולה. כאמור, מעטים עד נדירים המקרים שבהם ניתן לנהל הליך בגין עוולת נגישה, אך בכל מקרה – שווה להתייעץ.
- הפוך את היוצרות: אם הגעתם למסקנה שיש לכם "קייס" חזק, הגשת תביעת נגישה יכולה להיות מהלך אסטרטגי נכון. היא מעבירה מסר ברור שאתה לא "שק חבטות", ושמי שמנסה להשתמש לרעה במערכת המשפט ישלם על כך מחיר יקר.
סיכום: הגנה על שלטון החוק
הזכות לפנות לערכאות היא זכות יסוד, אך היא אינה רישיון להתעמרות. העוולה של נגישה, על אף היותה קשה להוכחה, היא הכלי של מערכת המשפט להגן על עצמה ועל אזרחים תמימים מפני אלו המבקשים להפוך אותה לקרקס פרטי של נקמות והטרדות.
התמודדות עם תלונת שווא דורשת קור רוח, סבלנות, והבנה עמוקה של הדקויות המשפטיות. היא מחייבת ניהול אסטרטגי של שני הליכים נפרדים – המגננה בהליך המקורי, וההתקפה המושכלת בהליך הנגדי. מאבק כזה אינו מאבק על כסף, אלא על עיקרון – העיקרון ששערי בית המשפט נועדו לחיפוש צדק, ולא לביצוע עוול.
היכנסו כאן לקריאה על – עורך דין המתמחה בלשון הרע
