סכסוך גירושין הוא אחת החוויות המטלטלות והקשות ביותר שאדם יכול לעבור. זהו שדה קרב רגשי, שבו אהבה הופכת לכעס, ואמון מתחלף בחשדנות. בעידן הדיגיטלי, שדה הקרב הזה גולש בקלות מהמרחב הפרטי אל הזירה הציבורית. מילה פוגענית שנלחשה פעם בחדרי חדרים, הופכת היום לפוסט ויראלי, להודעת וואטסאפ קבוצתית או לתלונה רשמית שעלולה להרוס חיים.
הוצאת דיבה בין בני זוג, במיוחד במהלך הליך גירושין, היא סוגיה מורכבת וכאובה. היא נמצאת בצומת הרגיש שבין דיני המשפחה לדיני לשון הרע, והכללים בה אינם תמיד שחור ולבן. מצד אחד, קיים צורך לאפשר לכל צד להציג את טענותיו, לחשוף אמיתות קשות ולהגן על עצמו ועל ילדיו. מצד שני, הזכות לשם טוב לא נעלמת ברגע שנכנסים בשערי הרבנות או בית המשפט לענייני משפחה. פגיעה מכוונת וזדונית בשמו של בן הזוג השני היא עדיין עוולה, והיא עלולה לעלות ביוקר.
מאמר זה נועד להיות המדריך המקיף והמעמיק ביותר בנושא לשון הרע בין בני זוג. נצלול להבדלים הדקים בין ביקורת לגיטימית להכפשה אסורה, ננתח את זירות הקרב הנפוצות – מפייסבוק ועד בית המשפט – ונפרט באופן יסודי את כל ההגנות המשפטיות שיכולות לעמוד לזכותכם. בין אם אתם חוששים שפרסמו עליכם לשון הרע, ובין אם אתם רוצים לוודא שאתם פועלים נכון ובגבולות החוק, המדריך הזה יספק לכם את כל התשובות.
מה נחשב "לשון הרע" בסכסוך גירושין?
ההגדרה הבסיסית של לשון הרע נשארת זהה גם בהקשר הזוגי. לפי חוק איסור לשון הרע, מדובר בפרסום שעלול להשפיל אדם, לבזותו, לעשותו מטרה לשנאה או ללעג, או לפגוע במשלח ידו ובמקצועו.
עם זאת, בסכסוך גירושין, ההקשר הוא הכל. אמירות מקבלות משמעות חריפה יותר, והפוטנציאל הנפיץ שלהן גדול בהרבה. כדי שתתגבש עילה לתביעה, חייבים להתקיים שני יסודות מרכזיים:
- תוכן פוגעני: האמירה עצמה צריכה להיות כזו שעלולה להשפיל או לבזות.
- יסוד הפרסום: האמירה צריכה להגיע לאדם אחד לפחות מלבד בן הזוג הנפגע.
כאן בדיוק טמונה המורכבות. "פרסום" יכול להיות כל דבר, החל מפוסט פומבי בפייסבוק וכלה בשיחת טלפון לחמותך.
זירות המלחמה: היכן מתרחשת הוצאת הדיבה בגירושין?
הכפשות בסכסוכי גירושין לא נשארות בתוך ארבעה קירות. הן מתפשטות במגוון ערוצים, ולכל ערוץ יש מאפיינים וסיכונים משלו.
הזירה הציבורית: רשתות חברתיות וקבוצות וואטסאפ
זוהי הזירה המסוכנת והנפוצה ביותר. קלות השיתוף, תחושת האנונימיות המדומה והצורך הרגשי "לפרוק" ולקבל תמיכה, הופכים את פייסבוק, אינסטגרם וקבוצות וואטסאפ שונות לכר פורה להוצאת דיבה.
- פוסטים בפייסבוק: פרסום פוסט המאשים את בן הזוג בבגידה, באלימות, בגניבה או בחוסר תפקוד הורי הוא דוגמה קלאסית ללשון הרע. גם אם הפרופיל שלכם "פרטי", מספיק שחבר אחד ראה את הפוסט כדי שיסוד הפרסום יתקיים.
- קבוצות תמיכה: קבוצות סגורות יכולות להרגיש כמו מקום בטוח, אך הן אינן חסינות בפני החוק. פרסום פרטים מזהים וסיפורים מכפישים בקבוצות אלו, גם אם הן סגורות, מהווה פרסום לכל דבר ועניין.
- הודעות וואטסאפ: שליחת הודעה מכפישה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית, לקבוצת החברים המשותפים או אפילו לקבוצת הגן של הילדים היא פרסום מובהק. הפוטנציאל הנזק כאן עצום, מכיוון שההודעה מגיעה ישירות למעגלים החברתיים והקהילתיים הקרובים ביותר.
נקודה למחשבה: האם שיתוף (Share) של פוסט מכפיש שמישהו אחר כתב יכול להפוך אותי לתובע? בהחלט כן. הפסיקה קובעת כי גם מי שמשתף תוכן דיבתי נחשב למפרסם, וניתן לתבוע אותו בגין כך.
הזירה המקצועית: הפגיעה במקום העבודה
אחת הטקטיקות המכוערות וההרסניות ביותר היא ניסיון לפגוע בפרנסתו של בן הזוג. שיחת טלפון, מייל או אפילו ביקור במקום עבודתו של בן הזוג, שבהם מועלות טענות קשות, הם בסיס מוצק לתביעת דיבה.
- דוגמאות נפוצות: "בעלי גונב ציוד מהמשרד", "אשתי סובלת מבעיות נפשיות ואינה כשירה לטפל בלקוחות", "הוא מגיע לעבודה תחת השפעת סמים". אמירות כאלה, אם יתבררו כשקריות, עלולות להוביל לתביעת פיצויים בסכומים גבוהים מאוד, בשל הנזק הממשי והמוכח לקריירה ולפרנסה.
הזירה המשפחתית: "רק סיפרתי לאמא שלי"
בני זוג רבים חשים צורך לשתף את בני משפחתם הקרובים ואת חבריהם במצוקתם. אך גם כאן, הגבול דק. סיפור הדברים לאדם שלישי – גם אם זו אחותך, חברך הטוב או הוריך – מהווה "פרסום" מבחינה משפטית.
האם כל שיחת פריקה עם חבר היא עילה לתביעה? ככל הנראה לא. בית המשפט יבחן את ההקשר, את היקף הפרסום ואת המהות. שיחה אישית ודיסקרטית אחת שונה מהפצת הסיפור באופן שיטתי לכל המכרים המשותפים. עם זאת, חשוב לדעת שמבחינה טכנית, גם שיחה זו עלולה לבסס עילת תביעה.
הזירה הפורמלית: בתי משפט ורשויות
כאן הדברים הופכים למורכבים ביותר. ההליך המשפטי עצמו מחייב העלאת טענות, לעיתים קשות מאוד. החוק מכיר בכך ומספק הגנות מיוחדות, אך הן אינן בלתי מוגבלות.
- תלונות במשטרה: הגשת תלונה על אלימות, איומים או כל עבירה אחרת.
- דיווחים לרשויות הרווחה: הגשת דיווח על חשש למסוכנות כלפי הילדים או על הזנחה.
- כתבי טענות: טענות המועלות בכתב התביעה, בכתב ההגנה או בתצהירים המוגשים לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני.
בכל המקרים הללו, עלולים להיכתב דברים קשים ביותר. השאלה המרכזית שתכריע את הכף היא שאלת תום הלב, כפי שנרחיב מיד.
קו ההגנה: כיצד ניתן להתגונן מפני תביעת דיבה בגירושין?
גם אם נאמרו או נכתבו דברים הנחשבים ללשון הרע, החוק מציע מספר קווי הגנה. בסכסוך גירושין, שלוש הגנות הן הרלוונטיות ביותר.
1. הגנת "אמת בפרסום"
כדי לזכות בהגנה זו, על הנתבע להוכיח שני תנאים במצטבר:
- הדבר שפורסם היה אמת: נטל ההוכחה הוא על המפרסם. יש להביא ראיות מוצקות לאמיתות הטענה.
- היה בפרסום עניין ציבורי: זהו התנאי המכריע בהקשר הזוגי. האם העובדה שבעלך בגד בך היא עניין שיש בו "עניין ציבורי"? ב-99% מהמקרים, התשובה היא לא. זוהי רכילות הנוגעת לחייהם הפרטיים של שני אנשים. לכן, גם אם תוכיחי את אמיתות הבגידה, פרסום העניין בפייסבוק לא יזכה להגנת "אמת בפרסום".
מתי כן יכול להיות עניין ציבורי? במקרים נדירים. למשל, אם בן הזוג הוא איש ציבור בכיר המטיף לערכי משפחה, חשיפת צביעותו עשויה להיחשב כבעלת עניין ציבורי. דוגמה נוספת: אם בן הזוג עובד עם ילדים, וקיימות הוכחות להתנהגות אלימה או פוגענית מצידו, ייתכן שקיים עניין ציבורי בפרסום הדברים בפני הגורמים הרלוונטיים (כמו מעסיקו או רשויות הרווחה).
2. הגנת "הפרסומים המותרים" (חסינות מוחלטת)
סעיף 13 לחוק מעניק חסינות מוחלטת מפני תביעת לשון הרע לפרסומים מסוימים. ההגנה החשובה ביותר בהקשר של גירושין היא החסינות על דברים הנאמרים תוך כדי דיון משפטי.
- מה זה אומר בפועל? בן זוג, או עורך דינו, יכול לטעון את הטענות הקשות ביותר במהלך דיון בבית המשפט או בבית הדין הרבני, והוא יהיה חסין לחלוטין מתביעת דיבה על כך. הדבר נכון גם לגבי כל מה שנכתב בכתבי טענות המוגשים לתיק בית המשפט (תביעות, הגנות, תצהירים וכו').
- הסייג החשוב: החסינות הזו מוגבלת לזירה המשפטית בלבד! היא אינה חלה אם לוקחים ציטוט מתוך כתב התביעה ומפרסמים אותו בפייסבוק. היא אינה חלה אם מקליטים את הדיון בבית המשפט ומפיצים את ההקלטה. ברגע שהמידע "זולג" החוצה מההליך המשפטי אל המרחב הציבורי – החסינות נעלמת.
3. הגנת "תום הלב" – ההגנה המרכזית והמורכבת ביותר
זוהי הגנת המפתח במרבית המקרים של לשון הרע בין בני זוג. כאן, לא חייבים להוכיח שהדבר היה אמת. צריך להוכיח שהפרסום נעשה בתום לב, למטרה כשרה ובאופן סביר. ישנן 12 חלופות להגנת תום הלב, אך שלוש מהן קריטיות לסכסוכי גירושין:
- הגשת תלונה לרשות מוסמכת (סעיף 15(8)): הגנה זו חלה על מי שהגיש בתום לב תלונה למשטרה או דיווח לרשויות הרווחה. החוק רוצה לעודד אנשים לדווח על עבירות או על פגיעה בילדים, ולא לחשוש מתביעת דיבה.
- מילת המפתח היא "תום לב": אם אישה מגישה תלונת שווא על אלימות רק כדי להוציא את בעלה מהבית ולקבל יתרון בגירושין, היא פועלת בחוסר תום לב וההגנה לא תחול עליה. נהפוך הוא, לאחר שהתיק במשטרה ייסגר, הבעל יוכל לתבוע אותה על הוצאת דיבה, ותלונת השווא תשמש ראיה מרכזית נגדה.
- מה בודק בית המשפט? האם למתלוננת היה בסיס סביר להאמין בטענותיה בעת הגשת התלונה? האם היא פעלה מתוך דאגה אמיתית או מתוך רצון לנקום ולהשיג יתרון טקטי?
- הגנה על אינטרס אישי כשר (סעיף 15(3)): הגנה זו חלה כאשר הפרסום נעשה כדי להגן על עניין אישי לגיטימי של המפרסם.
- דוגמאות: שיחה עם עורך הדין שלך, שבה את מפרטת את מעשיו של בן זוגך כדי לקבל ייעוץ משפטי. שיחה עם פקיד הבנק כדי להסביר מדוע את חוששת שבן זוגך ירוקן את החשבון המשותף. שיחה עם יועצת בית הספר כדי לעדכן על המצב המשפחתי הקשה והשפעתו על הילד.
- מבחן המידתיות: ההגנה תחול רק אם הפרסום היה נחוץ ומידתי. שליחת מכתב לכל הדירקטוריון בחברה של בעלך היא כנראה לא מידתית. שיחה דיסקרטית עם המנכ"ל שלו עשויה להיחשב מידתית יותר, תלוי בנסיבות.
- חובה מוסרית או חברתית (סעיף 15(2)): הגנה זו דומה לקודמותיה. היא חלה כאשר אדם חש חובה מוסרית או חברתית לפרסם את הדברים בפני מי שיש לו עניין לגיטימי לדעת. לדוגמה, אם גילית שבן זוגך, שעומד להתחתן עם חברתך הטובה, הסתיר ממנה מידע קריטי (כמו מחלה קשה או חובות עתק), ייתכן שתעמוד לך הגנה זו אם תספרי לה, מתוך תחושת חובה מוסרית.
תלונות שווא: הנשק המסוכן ביותר בגירושין
אחד הביטויים הקשים ביותר של לשון הרע בסכסוכי גירושין הוא השימוש בתלונות שווא – בעיקר תלונות על אלימות או על עבירות מין – ככלי טקטי. בן זוג המגיש תלונת כזב מתוך כוונה להרחיק את הצד השני מהבית ומהילדים, ולצבור נקודות בהליך המשפטי, מבצע עוולה חמורה.
מעבר לעובדה שמדובר בעבירה פלילית של מסירת ידיעה כוזבת, זוהי עילה מובהקת לתביעת לשון הרע. כאשר בן הזוג שהתלוננו נגדו מצליח להוכיח את חפותו והתיק נסגר, נפתחת בפניו הדלת להגשת תביעת נזיקין משמעותית. בתי המשפט נוטים לראות בחומרה רבה שימוש ציני כזה ברשויות החוק, והפיצויים הנפסקים במקרים אלה יכולים להיות גבוהים במיוחד.
שאלות ותשובות
שאלה: אשתי מספרת לכל החברות המשותפות שלנו שאני מנהל רומן. זו האמת, אבל זה הורס לי את החיים החברתיים. האם אני יכול לתבוע?
תשובה: טכנית, ייתכן שכן. כפי שהוסבר, הגנת "אמת בפרסום" דורשת גם "עניין ציבורי", שככל הנראה לא קיים כאן. עם זאת, הגשת תביעה כזו היא מהלך מורכב. בית המשפט עשוי לראות זאת כניסיון "להשתיק" ביקורת לגיטימית, גם אם פוגענית, בהקשר של בגידה. בנוסף, ניהול משפט על כך יצריך ממך להודות ברומן בבית המשפט. מומלץ להתייעץ עם עורך דין כדי לשקול את כל ההיבטים לפני הגשת תביעה.
שאלה: גיליתי שבעלי מכור להימורים וצבר חובות עצומים. שלחתי מייל למשפחה שלו כדי שיידעו ויעזרו. האם הוא יכול לתבוע אותי?
תשובה: ככל הנראה, תעמוד לך הגנת תום הלב. ניתן לטעון שפעלת מתוך חובה מוסרית (ליידע את משפחתו על מצבו) וגם כדי להגן על אינטרס אישי כשר (למנוע ממנו לצבור עוד חובות שישפיעו גם עלייך). כל עוד המייל היה ענייני, נשלח רק לגורמים הרלוונטיים (משפחתו הקרובה) ולא הופץ ברבים, סביר להניח שאת מוגנת.
שאלה: אם אני כותב/ת בכתב התביעה לגירושין שבן הזוג הוא "הורה מזניח ואגואיסט", האם אני חשוף/ה לתביעה?
תשובה: לא. כל מה שנכתב בתוך כתבי טענות המוגשים לבית המשפט חוסה תחת הגנת "הפרסומים המותרים" (סעיף 13) ונהנה מחסינות מוחלטת מפני תביעת לשון הרע.
שאלה: מה לעשות אם בן הזוג מפרסם עליי שקרים בפייסבוק?
תשובה:
- אל תגיבו בפומבי: הדבר הגרוע ביותר הוא להיגרר למלחמת השמצות פומבית. זה רק יגדיל את התפוצה של הפרסום המקורי.
- תעדו הכל: צלמו מסך של הפוסט, של התגובות ושל מספר הלייקים והשיתופים. התיעוד הזה חיוני כראיה.
- פנו לעורך דין: התייעצו עם עורך דין המתמחה בלשון הרע ודיני משפחה.
- שלחו מכתב התראה: הצעד הראשון הוא בדרך כלל שליחת מכתב התראה הדורש הסרה מיידית של הפרסום, פרסום התנצלות ופיצוי כספי. במקרים רבים, המכתב מספיק כדי לסיים את הפרשה.
- שקלו להגיש תביעה: אם המכתב לא עוזר, ניתן להגיש תביעה. חשוב לדעת שניתן להגיש את תביעת לשון הרע במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, שיש לו את הכלים להבין את ההקשר הכולל של סכסוך הגירושין.
סיכום: נהלו את המלחמה בזירה הנכונה
הליך גירושין הוא מטבעו קשה וכואב. הפיתוי להשתמש במילים כנשק, להכפיש ולהשחיר את פניו של מי שהיה פעם האדם הקרוב לנו ביותר, הוא גדול. אך חשוב לזכור: הזירה למלחמות האלה היא אולם בית המשפט, ולא הפייסבוק.
החוק הישראלי מעניק הגנה רחבה על טענות המועלות בהליך משפטי, מתוך הבנה ששם האמת צריכה להתברר. אך הוא אינו סובלני כלפי זליגת הסכסוך למרחב הציבורי, לפגיעה מכוונת בפרנסה או לשימוש בתלונות שווא. שמרו על כבודכם ועל כבודו של הצד השני, גם בכעס הגדול ביותר. נהלו את מאבקכם בעזרת אנשי מקצוע, בזירות המיועדות לכך, והימנעו מצעדים שעלולים לגרום נזק בלתי הפיך – לכם, לבן הזוג לשעבר, ובעיקר לילדיכם. שמירה על גבולות החוק אינה רק עניין משפטי; היא עניין של כבוד עצמי ושל היכולת לבנות חיים חדשים ביום שאחרי.
