עבור כל עורך דין, המכתב הרשמי המבשר על הגשת תלונה לוועדת האתיקה הוא רגע לא נעים. זהו אירוע שעלול לעיתים לאיים על המוניטין המקצועי שנבנה בעמל רב, ובמקרים קיצוניים גם על הרישיון לעסוק במקצוע. ועדת האתיקה היא גוף חיוני שאמור לשמור על טוהר המידות ורמתו המקצועית של ציבור עורכי הדין, אך כפי שקורה לא פעם, מנגנונים חשובים אלו עלולים להפוך לנשק בידיהם של לקוחות ממורמרים, צדדים שכנגד בסכסוך משפטי, קולגות המונעים משיקולים זרים או צדדי ג' בעלי רצון לפגוע מסיבות שונות ומשונות.
תלונת שווא המוגשת לוועדת האתיקה היא מהלך אכזרי. היא אינה "רק" תלונה; היא אקט של לשון הרע מהסוג החמור ביותר, המכוון ללב ליבה של זהותו המקצועית של עורך הדין. היא מנצלת הליך קדוש שנועד להגן על הציבור כדי להפוך אותו לכלי נקם והתעמרות.
אך כאן המקום להבהיר באופן חד וברור: הגשת תלונת שווא לוועדת האתיקה אינה מעניקה חסינות מפני תביעת דיבה. עורך דין ששמו הטוב הוכתם ושעתידו המקצועי הועמד בסכנה בשל עלילה, גם אם התלונה נגנזה, זכאי ולעיתים גם חייב להשיב מלחמה, לטהר את שמו ולדרוש פיצוי מלא על הנזק האדיר שנגרם לו.
מאמר זה ינתח לעומק את סוגיית לשון הרע בתלונות שווא לוועדת האתיקה. נסביר מדוע זוהי פגיעה חמורה במיוחד, נפרט את המנגנון המשפטי שמאפשר לתבוע דיבה בגינה, ונציג אסטרטגיית פעולה דו-שלבית שתאפשר לכם, עורכי הדין, להגן על רישיונכם תחילה, ולאחר מכן לתקוף בחזרה ולזכות בצדק המגיע לכם.
מדוע תלונה לוועדת האתיקה היא "ליגת העל" של לשון הרע?
לא כל מעשה של הוצאת דיבה הוא שווה ערך. תלונת שווא לוועדת האתיקה נחשבת לחמורה במיוחד, מכמה סיבות מצטברות:
- פגיעה בנכס היקר ביותר: המוניטין של עורך דין הוא לא רק עניין של גאווה; הוא הבסיס לקיומו המקצועי. תלונה, גם אם תתברר כשקרית, עלולה להטיל כתם.
- איום קיומי על הפרנסה: בניגוד לדיבה "רגילה", תלונה לוועדת האתיקה עלולה להסתיים בסנקציות שונות, החל מהתראה ונזיפה, דרך השעיה ועד לשלילת רישיון לצמיתות במקרים הקשים.
- "פרסום" בפני גורם משפיע במיוחד: עוולת לשון הרע דורשת "פרסום". במקרה זה, ה"פרסום" נעשה בפני חברי ועדת האתיקה – הנזק התדמיתי בקרב הקהילה עלול להיות חמור.
- נזק נפשי וכלכלי אדיר: ההתמודדות עם תלונה כזו שואבת לא פעם מהנילון אנרגיות נפשיות אדירות. היא דורשת התעסקות ובזבוז זמן יקר, לעיתים כרוכה בעלויות כספיות לצורך ייצוג משפטי, ובמקרים רבים אף יוצרת עננה של מתח וחרדה המרחפת מעל החיים המקצועיים והאישיים.
תרחישים נפוצים להגשת תלונות שווא:
- טקטיקה פסולה של צד שכנגד: במהלך ליטיגציה אזרחית או הליך גירושין סוער, הצד השני מגיש תלונה נגד עורך הדין כדי להפעיל עליו לחץ, להתיש אותו, או בניסיון פסול ליצור ניגוד עניינים שיאלץ אותו להתפטר מהייצוג או בנקמה על כך שעשה את תפקידו נאמנה.
- נקמה אישית או עסקית: אדם המצוי בסכסוך אישי או עסקי עם עורך דין (לא בהכרח בהקשר של ייצוג משפטי), ובוחר להשתמש בוועדת האתיקה כבמה לחיסול חשבונות ולפגיעה.
- לקוח שהפסיד בתיק: לקוח המסרב לקבל את פסק הדין ומפנה את תסכולו כלפי עורך דינו, תוך המצאת טענות על התנהגות לא אתית.
הגנת "תום הלב" – המגן של המתלונן, ואיך מנפצים אותו
כאשר עורך דין מגיש תביעת לשון הרע נגד מי שהתלונן נגדו לוועדת האתיקה, המתלונן-הנתבע ימהר להסתתר מאחורי הגנת המפתח: סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. הגנה זו, המכונה הגנת "תום הלב", קובעת כי פרסום שנעשה במסגרת תלונה לרשות המוסמכת לדון בה (וועדת האתיקה היא רשות כזו) לא ייחשב לעוולה.
הרציונל ברור והגיוני: המחוקק רצה לאפשר לציבור להתלונן על בעלי מקצוע מבלי לחשוש שייתבעו אם יתברר שטעו בכנות. אך הגנה זו אינה שריון בלתי חדיר. היא מותנית בקיומו של תום לב. ברגע שעורך הדין-התובע מוכיח שהתלונה הוגשה בחוסר תום לב, המגן הזה מתנפץ לרסיסים, והמעשה נחשף במערומיו כהוצאת דיבה זדונית.
מהו חוסר תום לב בהקשר של תלונה לוועדת האתיקה?
- שקרים מוחלטים: המתלונן ייחס לעורך הדין אמירות שלא נאמרו, או מעשים שלא נעשו, והוא ידע בזמן אמת שמדובר בבדיה. לדוגמה, טענה שעורך הדין גנב כספי נאמנות, כאשר קיימות אסמכתאות בנקאיות ברורות המפריכות זאת.
- מניע נסתר (Ulterior Motive): הוכחה שהתלונה לא נועדה לשרת את הצדק, אלא להשיג מטרה אחרת. למשל, הגשת התלונה יום לפני דיון הוכחות מכריע בתיק העיקרי, או הצעה למשוך את התלונה בתמורה לוויתורים כספיים בסכסוך המקורי.
- עיוות עובדות מכוון: המתלונן לקח אירוע אמיתי, אך סילף ו"ניפח" אותו במכוון כדי שייראה כעבירה אתית. למשל, הפיכת ויכוח לגיטימי על שכר טרחה לטענה שקרית על "סחיטה".
- התעלמות ממידע סותר: עורך הדין סיפק למתלונן הסברים מפורטים ומגובים במסמכים שהפריכו את טענותיו עוד לפני הגשת התלונה, אך המתלונן בחר להתעלם מהם ולהגיש את התלונה בכל זאת, תוך "עצימת עיניים" מכוונת.
הוכחת חוסר תום הלב היא המפתח לניצחון בתביעת הדיבה. היא דורשת עבודה משפטית מדוקדקת, הצלבת מידע, וניתוח מעמיק של התנהלות המתלונן לפני, במהלך ואחרי הגשת התלונה.
אסטרטגיה דו-שלבית: מהגנה להתקפה
עורך דין שמוצא עצמו קורבן לתלונת שווא צריך לפעול בשני שלבים מתוזמנים היטב:
שלב 1: הגנה נחושה בהליך המשמעתי – המטרה: סגירת התיק "מחוסר יסוד"
בשלב הראשון, כל המשאבים מופנים להתגוננות בפני ועדת האתיקה.
- אל תטמנו את הראש בחול: יש להתייחס לתלונה במלוא הרצינות, גם אם היא נראית מופרכת על פניה.
- שכרו ייצוג של מומחה למשפט משמעתי: לעיתים, עורך דין זקוק לעורך דין. התמודדות עם תלונה בוועדת האתיקה דורשת היכרות עם כללי האתיקה, הפסיקה המשמעתית ודיני הראיות הייחודיים להליך.
- הגישו תשובה מפורטת ומגובה בראיות: יש להפריך כל טענה וטענה בתגובה סדורה, בצירוף אסמכתאות (מיילים, הסכמי שכר טרחה, פרוטוקולים).
- השאיפה: להוביל לגניזת התלונה מוקדם ככל הניתן.
שלב 2: הגשת תביעת לשון הרע – המטרה: פיצוי וטיהור השם
לאחר שהתלונה נדחתה והוסר האיום המיידי מעל הרישיון, הגיע הזמן להעביר את המערכה למגרש שלכם.
- תזמון: מומלץ להמתין להחלטה הסופית של ועדת האתיקה לפני הגשת תביעת הדיבה. החלטה על דחיית התלונה היא נקודת מוצא טובה.
- בניית התיק: זה השלב לאסוף את כל הראיות המוכיחות את חוסר תום הליבו של המתלונן, כפי שפורט לעיל. חומר הראיות שהוגש במסגרת ההליך המשמעתי ישמש כאן בסיס מצוין.+
- הגשת התביעה: באמצעות עורך דין מומחה ללשון הרע, תוגש תביעה אזרחית שתדרוש פיצוי על הנזקים שנגרמו: פגיעה במוניטין, עוגמת נפש, הפסד זמן עבודה, והוצאות משפטיות שנאלצתם להוציא בהליך המשמעתי.
אנו מבינים את המורכבות המשפטית, יודעים כיצד לנתח את חומר הראיות כדי לחשוף את המניע הפסול של המתלונן, ובעיקר, מבינים שהמטרה היא לא רק ניצחון משפטי, אלא השבת הכבוד המקצועי. אנו משמשים לא פעם כ"עורכי הדין של עורכי הדין", ככתובת אליה פונים אנשי המקצוע כאשר הנכס היקר להם מכל מונח על הכף וכ"פה" עבורם.
לסיכום, רישיון עריכת הדין שלכם אינו כלי משחק. מנגנון התלונות של לשכת עורכי הדין הוא מנגנון קדוש, ומי שמחלל אותו באמצעות הגשת תלונת שווא זדונית, צריך לשלם על כך מחיר מלא. אם שמכם הוכפש, אל תהססו. הגנו על שמכם בנחישות, וצאו למתקפה משפטית כדי לטהר את שמכם ולקבל את הצדק המגיע לכם.
