סטורי תמים לכאורה עם כיתוב עוקצני שרומז לבגידה. ריל (Reel) קצר וערוך במגמתיות שהופך ויכוח קטן להצגה של התקף זעם. תגובה ארסית אחת בפוסט, שהופכת תוך שעות לשיטפון של השמצות וגידופים. ויראליות של "שיימינג" שקוברת עסק קטן. ברוכים הבאים לעולם לשון הרע, גרסת 2025 – עולם הנשלט על ידי אינסטגרם.
בעוד שחוק איסור לשון הרע נחקק בעידן של עיתוני נייר ושיחות סלון, עקרונותיו הבסיסיים חלים במלוא העוצמה גם על הפלטפורמה הדיגיטלית, הויזואלית והמהירה ביותר של זמננו. אך אינסטגרם, עם המאפיינים הייחודיים שלה – הדגש על ויזואליה, התוכן הנעלם, תרבות האינפלאונסרים והאינטראקטיביות המיידית – יצרה צורות חדשות, מתוחכמות ובעלות פוטנציאל הרסני במיוחד של הוצאת דיבה. המחשבה ש"זה רק סטורי שעולה ל-24 שעות" או "זו רק קבוצת חברים קרובים" היא אשליה מסוכנת שעלולה לעלות ביוקר.
מאמר מקיף זה, המקיף ביותר שנכתב בנושא, נועד לשמש כמדריך האולטימטיבי להתמודדות עם לשון הרע באינסטגרם. נצלול לעומק וננתח כיצד כל אחד מהפיצ'רים של הפלטפורמה – פוסטים, סטוריז, רילס, הודעות פרטיות (DMs) ותגובות – יכול להפוך לכלי נשק להוצאת דיבה. נסביר מהי האחריות המשפטית של בעל החשבון ושל המגיבים, כיצד אוספים ראיות מתוכן "נעלם", איך חושפים את זהותו של פרופיל אנונימי, ומהם הצעדים המעשיים, שלב אחר שלב, שיש לנקוט מרגע שזיהיתם פרסום פוגעני ועד להגשת תביעה. זוהי קריאת חובה לכל משתמש, אינפלאונסר, בעל עסק או הורה בעידן הדיגיטלי.
חלק ראשון: יסודות לשון הרע בעולם הויזואלי של אינסטגרם
כדי להבין לשון הרע באינסטגרם, עלינו להתאים את עקרונות היסוד של החוק – פרסום, תוכן פוגעני והיעדר הגנה – למציאות הויזואלית והאינטראקטיבית של הפלטפורמה.
1. "פרסום" באינסטגרם: כל צפייה נחשבת
היסוד הראשון והבסיסי ביותר הוא "פרסום". החוק קובע כי פרסום מתקיים כאשר התוכן הפוגעני הגיע לאדם אחד לפחות מלבד הנפגע. באינסטגרם, הגדרה זו מקבלת משמעות רחבה וגורפת:
- כל צפייה היא פרסום: ברגע שאדם אחד צפה בסטורי, ראה את הפוסט בפיד או שמע את הריל, התקיים יסוד הפרסום. מספר הלייקים או הצפיות אינו רלוונטי לעצם קיום העוולה, אך כפי שנראה בהמשך, יכולה להיות לו משמעות בקביעת גובה הפיצוי.
- חשבון פרטי אינו הגנה: הטענה "אבל החשבון שלי פרטי" היא חסרת כל משמעות משפטית. גם אם לחשבון פרטי יש "רק" 300 עוקבים, פרסום לשון הרע בו מהווה פרסום ל-300 איש – תפוצה רחבה לכל דבר ועניין.
- "חברים קרובים" (Close Friends): פרסום סטורי לרשימת "החברים הקרובים" בלבד עדיין מהווה פרסום. אם הרשימה כוללת 20 איש, מדובר בפרסום דיבה ל-20 איש. זו אינה שיחה פרטית.
2. "תוכן" לשון הרע: כשהתמונה והטקסט חוברים יחד
באינסטגרם, התוכן הפוגעני הוא לרוב שילוב מתוחכם של תמונה, וידאו, טקסט וסאונד. לעיתים קרובות, אף אחד מהמרכיבים אינו מהווה לשון הרע בפני עצמו, אך השילוב ביניהם יוצר את המסר המשמיץ.
- כוחה של הכתובית (Caption): ניתן לפרסם תמונה תמימה לחלוטין של אדם באירוע חברתי, אך להוסיף לה כיתוב כמו: "לא מפסיק לרכל על 'חברים' שלו כל הערב". התמונה לבדה חסרת משמעות, אך יחד עם הכיתוב היא הופכת ללשון הרע.
- תמונות וסרטונים מבזים: פרסום תמונה של אדם במצב מביך (למשל, שיכור, ישן בפיו פעור), במטרה להשפילו ולעשותו מטרה ללעג, הוא צורה קלאסית של לשון הרע.
- ממים (Memes) ותמונות ערוכות: יצירת מם או עריכת תמונה בפוטושופ כדי להציג אדם באור שלילי (למשל, הוספת כובע של ליצן, הצגתו כחיה) היא פרסום דיבתי לכל דבר.
- הקשר הוא הכל: גזירת קטע קצר של 5 שניות מתוך סרטון וידאו של דקה, והוצאתו מהקשר, יכולה להפוך התבטאות לגיטימית למסר שקרי ופוגעני. בית המשפט יבחן את הרושם הכולל שנוצר אצל הצופה הסביר.
- סמלים ואימוג'ים: האם אימוג'י יכול להוות לשון הרע? התשובה מורכבת. אימוג'י בודד כנראה שלא, אך שימוש שיטתי באימוג'י של נחש (🐍), ליצן (🤡) או חזיר (🐷) לצד שמו של אדם, כחלק מקמפיין הכפשה, בהחלט יכול להיחשב כחלק מהפרסום הפוגעני ולתרום למסר המשמיץ.
חלק שני: אנטומיה של פלטפורמה – לשון הרע בכל פיצ'ר
כדי להבין את הסיכון במלואו, חיוני לפרק את הפלטפורמה למרכיביה ולבחון כיצד כל כלי שאינסטגרם מציעה יכול לשמש להוצאת דיבה.
1. בפוסטים בפיד (Feed Posts)
זהו המקרה הקלאסי והמוכר ביותר. הוא מורכב בדרך כלל משלושה רבדים של אחריות:
- הפוסט עצמו (תמונה/וידאו + כיתוב): האחריות המלאה והישירה חלה על בעל החשבון שפרסם את הפוסט.
- התגובות (Comments): כל אדם שכותב תגובה המהווה לשון הרע, אחראי באופן ישיר על דבריו. אם בפוסט על אדם מסוים, מגיב כותב "הוא גם גנב", המגיב חשוף לתביעה.
- אחריות בעל החשבון על תגובות של אחרים: זוהי סוגיה משפטית מורכבת. ככלל, בעל חשבון אינו אחראי אוטומטית לתגובות של גולשים אחרים. עם זאת, אם בעל החשבון קיבל פנייה והתראה על קיומה של תגובה משמיצה ומסרב להסיר אותה, הוא עלול להיחשב כמי ש"נתן במה" לפרסום, ובמקרים מסוימים ניתן יהיה לחייב גם אותו באחריות.
2. בסטוריז (Stories)
הסטוריז, בשל אופיים ה"נעלם", הם כר פורה במיוחד ללשון הרע, מתוך מחשבה שגויה ש"אין ראיות".
- מיתוס 24 השעות: העובדה שהסטורי נמחק אוטומטית לאחר 24 שעות אינה רלוונטית כלל לקיום העוולה. הפרסום התרחש והנזק נגרם ברגע שהסטורי נצפה. הארעיות של הסטורי רלוונטית רק לשאלת איסוף הראיות. לעיתים מדובר במספר צפיות משמעותי או בדיבה חמורה, שגם אם פורסמה רק ל-24 שעות, הנזק הגדול כבר נגרם.
- צילום מסך הוא המלך: עבור הנפגע, צילום מסך (Screenshot) הוא הכלי החשוב ביותר. יש לתעד מיד כל סטורי פוגעני. אם הסטורי כולל וידאו, יש לבצע הקלטת מסך (Screen Recording). ללא תיעוד כזה, יהיה כמעט בלתי אפשרי להוכיח את הפרסום.
- כלים אינטראקטיביים ככלי להשמצה: ניתן להשתמש בסקרים ("האם אתם חושבים שיוסי הוא שקרן? כן/לא"), בתיבות שאלות ותשובות ("ספרו לי את הסיפור הכי מביך על דנה") ובקוויזים כדי לייצר תוכן פוגעני באופן "אינטראקטיבי" המשתף את הקהל בהכפשה.
3. ברילס (Reels)
הרילס הם המנוע הוויראלי של אינסטגרם, וזהו גם הסיכון הגלום בהם.
- פוטנציאל נזק אדיר: האלגוריתם של הרילס נועד להפיץ תוכן במהירות לקהלים רחבים, גם לכאלה שאינם עוקבים אחרי החשבון. ריל דיבתי שהפך ויראלי וצבר מאות אלפי או מיליוני צפיות, מייצג "היקף פרסום" עצום. בתביעה משפטית, היקף תפוצה כזה יכול להצדיק פסיקת פיצויים בסכומים המרביים שהחוק מאפשר.
- שימוש בסאונד ובטרנדים: ניתן להוציא דיבה גם ללא מילים. שימוש בסאונד ויראלי פופולרי בעל קונוטציה שלילית (למשל, קטע אודיו מתוך סרט על בגידה) והצמדתו לסרטון וידאו של אדם מסוים, יכולה להוות לשון הרע מרומזת ויעילה.
4. בהודעות פרטיות (Direct Messages – DMs)
התפיסה ש-DMs הם מרחב פרטי ובטוח היא אחת הטעויות הנפוצות והמסוכנות ביותר.
- הודעה לאדם שלישי היא פרסום: שליחת הודעת דיבה ב-DM לחבר משותף על אדם שלישי, מהווה "פרסום" לכל דבר ועניין.
- קבוצות DM: לשון הרע בקבוצת DM של 15 איש, היא פרסום ל-14 איש אחרים.
- "Vanish Mode" והודעות נעלמות: בדומה לסטוריז, העובדה שההודעות נמחקות לאחר קריאה אינה מבטלת את האחריות המשפטית. היא רק הופכת את התיעוד באמצעות צילום מסך מיידי לחיוני עוד יותר.
5. תיוגים (@), אזכורים (Mentions) והאשטאגים (#)
כלים אלה משמשים כדי להעצים את הפגיעה ולהבטיח שהיא תגיע ליעדה.
- תיוג בתמונה או בכיתוב (@שם המשתמש): כאשר אדם מתייג את הנפגע בפוסט משמיץ, הוא לא רק מכפיש אותו, אלא גם מבטיח שההכפשה תופיע בפרופיל של הנפגע תחת "תמונות שבהן תויגת", ודואג שההתראה על התיוג תגיע ישירות אל הנפגע.
- האשטאגים כמנוע הפצה: שימוש בהאשטאג ייעודי כמו #שקרים_של_ישראל_ישראלי יכול להפוך את הדיבה לקלה לאיתור ולמעקב, וליצור קמפיין הכפשה מתמשך.
חלק שלישי: "עמודי חשיפות", שיימינג וקרבות אינפלאונסרים
תרבות האינסטגרם יצרה זירות חדשות ומורכבות של לשון הרע.
- "עמודי חשיפות" / "עמודי רכילות": עמודים אלה, המנוהלים לרוב באנונימיות, מתמחים בפרסום מידע, רכילות ושמועות (שלעיתים קרובות הן שקריות או מסולפות) על ידוענים ומשפיעני רשת. חשוב להבין: עמודים אלה אינם "עיתונות". הם מוציאים לאור לכל דבר, והטענה שהם רק "מצטטים שמועות" אינה הגנה משפטית. על פי "כלל המעתיק", מי שחוזר על לשון הרע כמוהו כמפרסם המקורי.
- משפיענים כדמויות ציבוריות: משפיעני רשת (אינפלאונסרים) בעלי קהל עוקבים גדול נחשבים בעיני בית המשפט ל"דמויות ציבוריות" או "מעין-ציבוריות". משמעות הדבר היא שעליהם לספוג רמה גבוהה יותר של ביקורת, במיוחד כזו הנוגעת לפעילותם המקצועית (למשל, ביקורת על מוצר שקידמו). עם זאת, ההגנה הזו אינה בלתי מוגבלת, והיא אינה חלה על חדירה לחייהם הפרטיים או על פרסום שקרים עובדתיים מוחלטים עליהם.
- שיימינג על ידי משפיענים: כאשר משפיען בעל מאות אלפי עוקבים מבצע "שיימינג" לאדם פרטי או לעסק קטן, הנזק עלול להיות קטלני. בשל היקף התפוצה העצום, תביעת לשון הרע במקרה כזה יכולה להגיע לסכומים גבוהים במיוחד.
חלק רביעי: הצד המעשי – איסוף ראיות, חשיפת אנונימיים ותהליך התביעה
זיהיתם פרסום דיבתי נגדכם באינסטגרם. מה עושים עכשיו? פעולה נכונה ומסודרת היא קריטית להצלחה.
שלב 1: לא להגיב באימפולסיביות
הדחף הראשון הוא להגיב, להתווכח, ולהיכנס למלחמת התגובות. זוהי טעות. התנהלות כזו לרוב רק מחמירה את המצב, מגדילה את החשיפה לפרסום, ועלולה לגרום לכם לכתוב דברים שתצטערו עליהם.
שלב 2: תיעוד, תיעוד, תיעוד
זהו השלב החשוב ביותר. לפני שאתם עושים כל דבר אחר, תעדו הכל.
- צילומי מסך: צלמו צילומי מסך ברורים ואיכותיים של הפוסט, הסטורי או הריל. ודאו שרואים את שם החשבון המפרסם, את התוכן הפוגעני, את התאריך (אם אפשר) ואת כמות הלייקים/תגובות/צפיות.
- הקלטות מסך: במקרה של סטוריז או רילס המכילים וידאו, בצעו הקלטת מסך מלאה.
- שמירת קישורים (URL): העתיקו ושמרו את הקישור הישיר לפוסט הפוגעני.
- תיעוד פרופיל: צלמו גם את עמוד הפרופיל של המפרסם.
שלב 3: חשיפת המפרסם האנונימי
במקרים רבים, הפרסום נעשה מחשבון "פיקטיבי" או אנונימי. האם ניתן לגלות מי עומד מאחוריו? התשובה היא כן, אך התהליך מורכב.
- פנייה למטא (פייסבוק/אינסטגרם): השלב הראשון הוא בדרך כלל פנייה של עורך דין לחברת מטא, בדרישה לחשוף את פרטי המשתמש (כתובת IP, אימייל וכו'). כמעט תמיד, מטא תסרב, בטענה לחיסיון ופרטיות המשתמש.
- בקשה לבית המשפט בישראל: השלב הבא הוא הגשת בקשה משפטית ייעודית לבית המשפט בישראל ("בקשה לחשיפת פרטי גולש"). בית המשפט יאזן בין חומרת הפגיעה בנפגע לבין זכותו של המפרסם לאנונימיות ולחופש ביטוי. במקרים של לשון הרע בוטה וברורה, בתי המשפט נוטים יותר ויותר להיעתר לבקשות אלה.
- אכיפת הצו בחו"ל: לאחר קבלת צו מבית המשפט הישראלי, יש להעביר אותו למחלקות המשפטיות של מטא (הממוקמות לרוב באירלנד או בארה"ב) לצורך ביצוע. זהו הליך שיכול לקחת זמן, אך הוא אפשרי.
שלב 4: מכתב התראה לפני נקיטת הליכים
לפני הגשת תביעה, הצעד המקובל והיעיל ביותר הוא שליחת מכתב התראה מעורך דין. המכתב מפרט את הפרסום הפוגעני, את הנזק שנגרם, ודורש מהמפרסם להסיר את התוכן, לפרסם התנצלות, ולשלם פיצוי כספי, אחרת תוגש נגדו תביעה. במקרים רבים, מכתב כזה מספיק כדי לסיים את הפרשה.
שלב 5: הגשת תביעה
אם כל הצעדים הקודמים לא הועילו, הדרך פתוחה להגשת תביעה אזרחית לבית המשפט, בדרישה לפיצויים כספיים וסעדים נוספים.
חלק חמישי: הגנות אפשריות בהקשר האינסטגרמי
גם למפרסם באינסטגרם עומדות ההגנות הקבועות בחוק, אך עליו להתאים אותן למדיום.
- הגנת "אמת דיברתי": אם פרסמת פוסט שבו טענת כי משפיען רשת מקדם מוצר מסוכן מבלי שבדק אותו, תצטרך להוכיח בבית המשפט שהטענה הזו נכונה (למשל, באמצעות תכתובות או עדויות), ושהיה בכך עניין ציבורי (הגנת הצרכן).
- הגנת "תום לב" והבעת דעה: זוהי ההגנה המרכזית על ביקורות. אם כתבת בסטורי: "הייתי במסעדת X והאוכל לדעתי היה תפל והשירות איטי", זוהי הבעת דעה סובייקטיבית ומוגנת. אך אם כתבת "הטבחים במסעדת X לא רוחצים ידיים", זוהי קביעת עובדה שתצטרך להוכיח.
- סאטירה ופרודיה: האם מם משמיץ יכול להיות מוגן כסאטירה? הגבול דק. אם "האדם הסביר" יבין שמדובר בבדיחה, בהגזמה פראית שאינה מתיימרת להיות אמת, ייתכן שההגנה תתקבל. אך אם הציבור עלול להאמין שהבדיחה משקפת מציאות עובדתית, זוהי לשון הרע.
סיכום: אחריות דיגיטלית בעידן של שיתוף מיידי
אינסטגרם אינה עיר מקלט מפני דיני לשון הרע. להפך. אופייה הוויראלי, הויזואלי והקהילתי הופך אותה לאחת הזירות המסוכנות והעוצמתיות ביותר להפצת דיבה. החוק חל על כל פוסט, כל סטורי, כל ריל וכל תגובה, והאשליה של פרטיות או ארעיות מתנפצת במהירות על סלעי המציאות המשפטית.
המדריך המפורט שהצגנו מבהיר כי המאבק בלשון הרע באינסטגרם דורש הבנה, מהירות תגובה ופעולה שיטתית. מהצד של הנפגע, הכלל החשוב ביותר הוא תיעוד מיידי של כל ראיה. מהצד של המפרסם, הכלל החשוב ביותר הוא אחריות. המחשבה ש"זה רק אינסטגרם" היא מתכון בטוח להסתבכות.
הכוח העצום שמעניקה לנו הפלטפורמה – היכולת לפרסם תוכן לקהל של אלפים מכל מקום ובכל רגע – מגיעה עם אחריות כבדה. התייחסות לשיח הדיגיטלי באותה רצינות וזהירות שבה אנו נוהגים בשיח בעולם האמיתי, היא לא רק עניין של נימוס או אתיקה. בעידן הנוכחי, זוהי חובה משפטית והדרך הבטוחה היחידה להימנע מגרימת נזק הרסני, או מספיגתו.
