לשון הרע בעיתון: כשהמילה הכתובה הופכת לנשק קטלני

העיתונות הכתובה, ה"מעוז הרביעי" של הדמוקרטיה, נושאת על כתפיה אחריות היסטורית. היא "כלב השמירה", המבקר, החושף והמתווך בין המציאות לבין הציבור. למילה המודפסת בשחור על גבי לבן יש משקל, יוקרה ונופך של קביעות שאין שני לו. הציבור נוטה לייחס אמינות רבה לכתבה שעברה תחת ידיהם של עיתונאי, עורך מדור ועורך ראשי. אנו מניחים שהעובדות נבדקו, המקורות הוצלבו, והסיפור מאוזן.

בדיוק בשל כוחה העצום והאמון הרב שניתן בה, כאשר העיתונות טועה – או חוטאת בזדון – הנזק שהיא גורמת הוא הרסני. כתבת דיבה בעיתון אינה עוד פוסט חולף ברשת חברתית; היא כתם שנותר, מסמך שנשמר בארכיונים, "עובדה" חקוקה שעלולה לרדוף אדם או עסק במשך שנים. כותרת אחת בשער העיתון יכולה להרוס מוניטין של חיים שלמים.

ניהול תביעת לשון הרע נגד עיתון מחייב התמודדות מול גוף חזק, בעל משאבים ויכולות, המאמין לרוב בצדקת דרכו ובחשיבותה הציבורית. כמשרד המייצג הן אנשי ציבור, אנשי עסקים, תאגידים ואזרחים שנפגעו מפרסומים בעיתונות, והן כלי תקשורת ועיתונאים מהמובילים בישראל, אנו מכירים את שדה המערכה הזה מכל צדדיו. אנו מבינים את חשיבותו של חופש העיתונות, אך יודעים גם היכן עובר הגבול הדק בינו לבין פגיעה בלתי מוצדקת בשמו הטוב של אדם.

במדריך זה נצלול לעומק העולם של לשון הרע בעיתונות הכתובה. נסביר מדוע היא שונה מכל פלטפורמה אחרת, ננתח את הדרכים בהן היא באה לידי ביטוי, נפרט את ההגנות המשפטיות העומדות לעיתון, ונספק מדריך אסטרטגי להתמודדות יעילה מול הכוח של הדפוס.

כוחה של המילה המודפסת: מדוע דיבה בעיתון חמורה יותר?

בית המשפט, בבואו לפסוק פיצויים בתביעת דיבה, בוחן את "עוצמת הפגיעה". לפרסום בעיתון יש מספר מאפיינים ייחודיים המעצימים את הפגיעה ומטים את הכף לחומרה:

• היוקרה והאמינות: כאמור, פרסום בעיתון נתפס כמהימן ועובדתי. הנזק גדול יותר כי הקורא הסביר נוטה להאמין לדברים ללא פקפוק.
• התפוצה הרחבה: עיתונים יומיים יכולים להגיע למאות אלפי קוראים ואף יותר. כתבה אחת מפיצה את הדיבה לקהל עצום ורב-גוני. 
• הקביעות והנצחיות: בניגוד לשידור חולף, העיתון נשאר. ניתן לגזור אותו, לשמור אותו, לצלם אותו ולהציג אותו שוב ושוב. בעידן הדיגיטלי, הכתבה גם נשארת בארכיון המקוון של העיתון לנצח, ו"צפה" בכל חיפוש בגוגל.
• הכוונה והתכנון: פרסום בעיתון אינו "פליטת פה". הוא תוצר של תהליך מכוון: העיתונאי כותב, העורך בוחן, מגיה עורך, ולעיתים גם עורך ראשי מאשר. עובדה זו מקשה על העיתון לטעון לטעות תמימה, ומצביעה על החלטה מודעת לפרסם את הדברים.

אנטומיה של כתבה מכפישה: כך זה נראה בדפוס

לשון הרע בעיתון יכולה ללבוש צורות רבות, חלקן גלויות וחלקן מתוחכמות:

1. הכותרת המטעה: לעיתים קרובות, הכותרת היא החלק הבעייתי ביותר. היא נועדה למשוך את העין, ולכן היא סנסציונית וחד-משמעית. ייתכן שגוף הכתבה יהיה מאוזן יותר ויכלול את תגובת הנפגע, אך מיליוני אנשים נחשפים רק לכותרת בשער העיתון או בראש העמוד. הפסיקה קובעת כי הכותרת היא "פרסום" בפני עצמו, וניתן לתבוע בגינה בלבד, גם אם הכתבה עצמה מוגנת.
2. הכתבה השקרית: המקרה הקלאסי בו העובדות המוצגות בכתבה פשוט אינן נכונות, ונובעות מתחקיר רשלני, הסתמכות על מקור לא אמין, או כוונה זדונית.
3. טור דעה שחצה את הגבול: לכותב טור דעה יש חופש רחב להביע ביקורת, גם אם היא נוקבת ופוגענית. עם זאת, החופש הזה אינו מוחלט. כאשר כותב הטור מציג עובדות שקריות כבסיס ל"דעה" שלו, או כשהביקורת גולשת להשמצות אישיות וארסיות שאינן רלוונטיות, או לעובדות כוזבות, הוא חורג מתחום המותר.
4. הצילום והכיתוב המרעיל: תמונה שווה אלף מילים, ולעיתים היא גם לשון הרע מובהקת. שימוש בתמונה משפילה, או פרסום תמונתו של אדם חף מפשע לצד כתבה על עולם הפשע, מהווה דיבה חמורה. כך גם כיתוב תמונה (קופית) מטעה, היוצר הקשר שקרי בין המצולם לבין תוכן הכתבה.
5. מכתבים למערכת: עיתון המפרסם מכתב למערכת שתוכנו דיבתי, עלול לשאת באחריות לפרסום, בדיוק כאילו הדברים נכתבו על ידי עיתונאי מן המניין. העיתון אינו יכול להתנער מאחריות ולהסתתר מאחורי הטענה "זה רק קורא שכתב".

שרשרת האחריות: מי משלם את המחיר?

בתביעה נגד עיתון, ניתן לתבוע מספר גורמים במקביל:

• העיתונאי/ת: כותב/ת הכתבה.
• העורך/ת: עורך המדור או עורך הכתבה.
• העורך/ת הראשי/ת: האחראי/ת העליון/ה על כל התכנים בעיתון.
• המוציא לאור (המו"ל): החברה או התאגיד שבבעלותו נמצא העיתון.

לרוב, התביעה מוגשת נגד כולם יחד, והם נושאים באחריות "ביחד ולחוד".

מגן העיתונות: ההגנות המרכזיות בתביעת דיבה

לעיתון עומדות הגנות חזקות, שנועדו לאפשר לו למלא את תפקידו הציבורי ללא מורא. ההגנות המרכזיות הן:

1. הגנת "אמת בפרסום" (סעיף 14 לחוק): על העיתון להוכיח שני תנאים מצטברים: שהדברים שפורסמו היו אמת, ושהיה בפרסום עניין ציבורי. "עניין ציבורי" מתפרש באופן רחב מאוד כשמדובר בעיתונות, וכולל כמעט כל נושא הנוגע להתנהלות השלטון, אנשי ציבור, גופים כלכליים, בריאות, ביטחון ועוד. עם זאת, רכילות צהובה על חייו הפרטיים של אדם אנונימי לרוב לא תיחשב כבעלת עניין ציבורי.
2. הגנת "תום הלב" ו"העיתונות האחראית" (סעיף 15 לחוק): זוהי חומת המגן החשובה ביותר של העיתונות החוקרת. הגנה זו קובעת כי גם אם בדיעבד התברר שהפרסום לא היה אמת, העיתון יהיה מוגן אם יוכיח שפעל בתום לב ובאופן מקצועי ואחראי. כדי לעמוד במבחן "העיתונות האחראית", על העיתון להוכיח שנקט באמצעים סבירים לבדיקת העובדות, הסתמך על מקורות אמינים, וחשוב מכל – נתן לנפגע הזדמנות הוגנת להגיב לטענות נגדו. היעדר מתן זכות תגובה, או פרסומה באופן מסולף, כמעט תמיד ישלול את הגנת תום הלב.
3. הגנת הבעת דעה (סעיפים 15(4)-15(6)): הגנה זו חלה על טורי דעה וביקורת. היא מגינה על הבעת דעה על התנהגות של אנשי ציבור, או על יצירות אומנות, ספרים, הצגות וכו'. התנאי הוא שהביקורת נעשתה בתום לב, ושהיא מבחינה בין עובדות (שצריכות להיות אמת) לבין הדעה המובעת עליהן.

התיקון וההתנצלות: האם הנזק ניתן לתיקון?

מה קורה כשהעיתון מבין שטעה ומפרסם הבהרה, תיקון או התנצלות?

פרסום התנצלות אינו מוחק את העוולה או חוסם את האפשרות לתבוע, אך יש לו משמעות רבה. ראשית, הוא יכול להקטין את הנזק התדמיתי. שנית, הוא ישמש שיקול משמעותי בידי בית המשפט בעת קביעת גובה הפיצויים.

אך כדי שהתנצלות תהיה אפקטיבית, עליה להיות הולמת והוגנת. הפסיקה קבעה את עקרון המידתיות: התיקון צריך להתפרסם באותה רמת בולטות של הפרסום המקורי. אם הדיבה פורסמה בכותרת ראשית בשער, התנצלות קטנה ונסתרת בעמוד 18 אינה שוות ערך ואינה מתקנת את הנזק. על ההתנצלות להיות כנה, ברורה ולהופיע במקום בולט וראוי.

שאלות ותשובות: תרחישים מעולם הדפוס

שאלה: בעיתון כלכלי פרסמו כתבה על "קשיים בחברות הייטק", ולצד הכתבה, ללא קשר ישיר, שמו תמונה של בניין המשרדים של החברה שלי. החברה שלי איתנה ורווחית. האם יש לי עילה?

תשובה: בהחלט. זהו מקרה קלאסי של לשון הרע באמצעות יצירת הקשר ויזואלי שקרי. גם אם שם החברה שלך לא הוזכר בכתבה, השימוש בתמונה שלה בהקשר של "קשיים כלכליים" יוצר רושם מוטעה ומסוכן בקרב לקוחות, משקיעים ועובדים. זוהי דיבה לכל דבר ועניין, והסיכויים לזכות בתביעה כזו גבוהים.

שאלה: התראיינתי ארוכות לכתבת פרופיל. העיתונאי בחר לצטט רק משפטים מסוימים, הוציא אותם מהקשרם, והציג אותי באור יהיר ומתנשא. האם זו לשון הרע?

תשובה: ייתכן מאוד שכן. לשון הרע אינה רק שקרים, אלא גם הצגת אמת חלקית באופן מעוות ומסולף. אם תוכל להוכיח, למשל באמצעות הקלטה של הראיון המלא, שהעריכה הייתה מגמתית ונועדה במכוון להציג אותך באור שלילי ומסולף, תוכל לטעון שהפרסום נעשה בחוסר תום לב ומהווה לשון הרע.

שאלה: עיתונאי פנה אליי לקבלת תגובה על טענות קשות מאוד, ונתן לי שעתיים בלבד להגיב לפני ירידת העיתון לדפוס. לא הספקתי לאסוף את כל החומרים ולהגיב באופן רציני. האם הוא יצא ידי חובתו?

תשובה: לא. "זכות התגובה" צריכה להיות אמיתית ואפקטיבית, לא למראית עין. מתן מסגרת זמן בלתי סבירה להגשת תגובה, במיוחד כשמדובר בטענות מורכבות, אינו עומד בסטנדרט של "עיתונות אחראית". ניתן לטעון בבית המשפט שהתנהלות זו מעידה על חוסר תום לב ועל רצון "לסמן וי" על קבלת תגובה, מבלי לאפשר באמת לנפגע להגן על עצמו.

המדריך לנפגע: אסטרטגיה מול העיתון

1. שמור את העיתון: הצעד הראשון והברור ביותר. שמור מספר עותקים פיזיים של העיתון שבו הופיע הפרסום.
2. פנה לעורך דין מומחה לשון הרע: אל תנסה להתמודד לבד מול המערכת המשפטית של העיתון. פנה מיד לייעוץ כדי להעריך את סיכויי התביעה ולגבש אסטרטגיה.
3. שלח מכתב התראה: הצעד הבא הוא שליחת מכתב התראה רשמי לעיתון (לעורך הראשי ולמחלקה המשפטית). במכתב יש לפרט את דברי הדיבה, להפריך אותם, ולדרוש הסרה של הכתבה מהארכיון המקוון, פרסום התנצלות הולמת ופיצוי כספי.
4. ניהול משא ומתן: לעיתים, לאחר קבלת מכתב ההתראה, העיתון יסכים להיכנס למשא ומתן כדי להגיע להסדר שיכלול התנצלות ופיצוי, ובכך להימנע מהליך משפטי יקר ופומבי.
5. הגשת תביעה: אם המשא ומתן נכשל או שהעיתון מתעלם מהפנייה, הדרך פתוחה להגשת תביעה לבית המשפט. בתביעה ניתן לדרוש פיצוי כספי משמעותי שישקף את חומרת הפגיעה, את תפוצת העיתון ואת הבולטות של הכתבה.

סיכום: אחריותה של המילה הכתובה

חופש העיתונות הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. בלעדיו, נחיה בחברה חשוכה ומושחתת. אך חופש זה אינו הפקרות. הוא נושא בחובו אחריות אדירה. האחריות לבדוק, לאזן, לנהוג בהגינות, ולא להרוס את שמו הטוב של אדם כלאחר יד.

המאבק המשפטי מול עיתון הוא מאבק מורכב הדורש מומחיות, סבלנות ונחישות. הוא מחייב הבנה עמוקה של עולם התקשורת ושל הפסיקה המשפטית הענפה בתחום. אם נפגעתם מפרסום בעיתון, דעו שהחוק עומד לצדכם. בעזרת ייצוג משפטי מקצועי ונכון, תוכלו להגן על שמכם, לתקן את העוול ולקבל את הפיצוי המגיע לכם.